באוהל הדוד טוסט

מאת: אריק רצ'בסקי

לפי התחזיות, בשנת 2050 לא ננהג יותר. מן הסתם גם לא נקנה מכוניות, לא נשלם ביטוח חובה ולא נבזבז את הזמן בשטיפת הרכב. ככל הנראה, נשלם עבור שירות הסעה אישי במקום עבור מוצר פיזי. יצרני הרכב ימכרו זמן שימוש, לא ברזלים ממונעים.

גם טסט לא נצטרך לעשות יותר, ובכך ניפרד מהמבחן האחרון שממשיך ללוות אותנו כיום בחיינו הבוגרים – הטסט השנתי. כבר היום, רכב חדיש יודע לדווח על מרבית התקלות. מצלמה חכמה, תוכל להשלים את הדיווח ולוודא תקינות הצמיגים ושאר המכלולים של הרכב, במקום הבוחן האנושי.

אבל בינתיים, דוד טסט מגיע לביקור מדי שנה, ועימו המתח, ההתרגשות והלילה נטול השינה לפני המבחן.

ייאמר מיד – תמיד ניתן לתת למוסכניק להעביר את הרכב טסט ולשכוח מכל העניין תמורת כמה מאות שקלים, אבל זה הפתרון המהיר, תפור על ילדות עם קוקיות, או על מטרוסקסואלים, או על צוארון לבן, או על כל מי שהפסיקו בערך עכשיו לטרוח ולקרוא את השטויות האלה. גברים אמיתיים מריחים את אלמנט המשחק וההימור שקיימים בטסט, ויודעים – זה לא המכונה שעומדת פה למבחן, זה אנחנו.

אם שפר עלינו גורלנו, הרי שמדי שנה מזומנת לנו ליגה של מספר מחזורים במכון הטסטים, למשל:

  1. טסט לפחית שלנו
  2. טסט למכונית של האשה
  3. טסט לאופנוע האנדורו
  4. טסט לאופנוע האספנות
  5. טסט לגרור

לתת למוסכניק להעביר את כל חמשת הכלים טסטים, הינה הוצאה נכבדת. ליתר דיוק: זוהי תבוסתנות. נקדים את המאוחר ונאמר כבר כעת כי אנו אוחזים בדעה שאם כלי הרכב נכשל בטסט, הכישלון האגמ"י, המבצעי והמודיעיני הוא כולו שלנו.

אז איך ננצח את מכון הרישוי? – הקאוצ'רים יגידו תן למישהו אחר להפסיד היום. כמו שבדו קרב מול כריש, תכין מראש שחיין אטי ממך לידך. או בדו קרב מול גנב אופנועים, תנעל את האופנוע שלך ביותר מנעולים, שהגנב יילך לטרף קל יותר.

ועכשיו נעמיק קצת יותר. הקטע הבא הוא בסימן ד"ר פאקי מוצלאחי, ראו הוהרתם.

הכינו מראש לקראת הטסט:

  1. משחת נעליים

אין טסט לכלי רכב שלא נבדקו במהלכו מידות הצמיגים ותקינותם.

הצמיג לא במידה ברישיון? – אל תטרח בכלל לנסות לעבור איתו טסט.

הצמיג במידה הנדרשת אבל כבר בן שלוש? – זה הזמן למשחת הנעליים: מרח ומרק הייטב את הדפנות, והסר עקבות בדמות שאריות משחה שעלו על הג'אנט. למתקדמים – השחימו גם בין החריצים של הקוביות.

הסוליות שחוקות? – החליפו צמיגים מראש. יש מספיק אתרים ברשת שיציעו מחירים הוגנים. לנסוע עם צמיג בלוי זוהי סכנה בטיחותית ובנוסף – כמוה כמתן צו הבאה לדוד פנצ'ר, השם ישמור.

לתפיסתנו, לגשת באמצע הטסט לפנצ'ריה שממוקמת מול המכון הרישוי ולשלם מחיר מלא, הינה חובבנות לשמה.

  1. לורד

השג לעצמך לורד שחור, ועבור איתו על הספרות בלוחיות הרישוי.

הדברים אמורים בפרט לגבי תושבי נס ציונה והשפלה, שנדרשים במכונים האזוריים להחליף לוחיות מדי שנה, בשל שחיקה בלתי מוסברת ובלתי נראית בעין בלי מזוינת, של הספרות בלוחיות.

  1. נורה שרופה

המבחן השנתי הינו צ'ק ליסט סדור וארוך של בדיקות: מידות צמיגים, תקינות מגבים, תקינות כל האורות, וכיו"ב. ברגע שנמצא ליקוי ברכב בדמות נורה שרופה, הטסטר והמכון עוברים למצב תודעתי של  "יש! מצאנו משהו לא תקין ברכב, עשינו את היומית",  וכבר חושבים על הלקוח הבא בתור.

זה בדיוק כמו הרגע שכבר הזמנתם במסעדה, ובעל המסעדה רק מחכה שתאכלו כבר, ותפנו את המקום ללקוח הבא.

לכן, המהדרין דואגים לנורה שרופה במקום שהכי פשוט ונח להחליף, בדרך כלל – באחד המאותתים.

  1. ספריי סיליקון

ספריי סיליקון על משטחי הפלסטיק אין כמוהו כדי  ליצור מצג שווא ובוהק של "אני רכב המטופל ברמת הבורג, לא ראיתי שטח, יד ראשונה מרופא".

  1. בדיקה כללית

בדוק שכל האורות באופנוע תקינים. חפש אומים וברגים רופפים והדקם, וודא שאין חופש בצואר ההיגוי וכי אור הבלם מגיב הן לבלם הקדמי והן לאחורי.

וודא שאין לכלוך שמסתיר את מספר המנוע ומספר השילדה. במלים אחרות: שמור על ניקיון אצבעותיו של הבוחן.

    ביום הטסט:

את שעת השין של הטסט יש לתכנן בקפידה.

חסרי ניסיון באים ביום שישי בשמונה בבוקר, "כדי להיפטר מזה". זוהי השעה הגרועה ביותר לבוא, התורים ארוכים בטירוף ומה לעשות, ישראלים לא בנויים לעמוד בתור.

למודי ניסיון יודעים שהתור הקצר ביותר הוא בימי חול, באזור השעה 11 בבוקר.

במקרים שצפוי בהם קרב קשה מול הרשויות  (הצמיגים קצת שחוקים, ישנן חופשים בכל מיני בול ג'וינטים וכיו"ב) כדאי לשקול לבוא חצי שעה לפני סגירת מכון הרישוי.

זוהי שעת החסד, הבוחנים רוצים כבר לגמור את היום ואולי יפספסו משהו בבדיקה.

במקרים שהקרב אבוד מראש, כגון שהמנוע מעשן, ההגה בחופש, המתלים נוזלים והברקסים חלשים ועוד כהנה וכהנה דפקטים של גרוטאה עם 300,000 ק"מ  – אין סומכין על הנס!

עדיף ללכת על מסלול של "חוות דעת מוקדמת":

במסלול זה, ניגשים עם העז לטסט, "אז איז", הבוחן מסמן את הפגמים שמצא (כפי שכבר הסברנו, הוא לא ימצא את כל הפגמים, שכן אחרי ליקוי או שניים, הוא כבר מרגיש שעשה את שלו).

הולכים למוסך שמתקן את מה סומן בחוות הדעת המוקדמת, וניגשים שוב לטסט עם אישור מהמוסך על תיקון הליקויים. בטסט החוזר סיכוי נמוך שהמכון יאתר ליקויים חדשים.

במהלך הטסט:

נצל את ההמתנה לתורך כדי לעמוד על הכוחות הפועלים במכון ושנן את שמות הבוחנים ושמו של בעל המכון.

הייה מנומס לכולם, ברך במאור פנים את המזכירה, שבח את בעל המכון על השיפורים שהכניס במקום, כגון עמדת רישויפון.

אל תשכח לראות את הדברים מהזוית של הבוחנים והמכון – הם מטפלים מדי יום בעשרות לקוחות ישראלים, שבטח מנבלים את הפה פה ושם, מתעצבנים, נוהגים בגסות, ובטח חוטאים גם בגזענות מזדמנת. אל תיפול למלכודת של עצבים או חוסר סבלנות, זוהי עליבות לשמה. אתה באת לנצח בטסט (עם קצת תחמנות בגבולות הסביר)  ולא הגעת לשם כדי לריב עם הבוחן.

אל תרים קולך על איש, בוודאי לא על הבוחן. אם הוא מצא ליקוי שלדעתך אינו מוצדק, בקש, בנימוס חוות דעת נוספת של בעל המכון. אתה זכאי לכך. אם מצא הבוחן ליקוי בטיחות מוצדק – הודה לו על כך שמצא את הליקוי שאתה פספסת בהכנה לטסט. הליקוי הזה עלול היה לסכן את חייך, ולכן הבוחן, מה לעשות, פשוט שיחק אותה וראוי לכבוד הזה – הבוחן הזה הוא יריב ראוי!

בסיום הטסט:

רשום על פתק קטן את שמות בעלי התפקידים במכון. בטסט הבאה כבר תברך אותם בפמיליאריות. זה לא מזיק אף פעם.

מלא את הטבלה השנתית של הטסטים.

ונזכור –  מותר להפסיד טסט אחד בעונה של חמישה טסטים. אפילו שניים. גם תוצאה של  3:2  בסיכום השנתי של הטסטים משמעה ניצחון.

 

2 תגובות לבאוהל הדוד טוסט

  1. ארוך לי מדי (That's what she said)
    ליקויים בטסט הם כמו דו"חות תנועה. אין פה שום סיבה-תוצאה (ומצלמות הקסדה והדאש יעידו. אפילו על דו"חות שווא)
    לעזזל, אפילו דני רופ מנבא את התחזית טוב יותר.
    לי אין אישה. או נגרר. אז פעם בשנה החבר גרניק מיפיף מעט את האופנוע לפני הטסט.
    (ידוע גם שהאופנוע נוסע מהר יותר כשהוא נקי)
    מהימ"ח אני מוציא את האפוד המנויילן וזורק בארגז כי הטסטר עלול לא לאהוב את זה הקבוע בן החמש עשרה עם הלוגו של ממ"ן.
    נייר שעולה מאה זוזין עם כותרת אישור בלמים גם יש בכיס. להבא שמו יקרא בישראל אישור רכב מיושן.
    עם זיפים לבנים וכרס (שיש לי למכביר) אתה ניגש ומחפש את הטסטר הקבוע. זה משווה לך ארשת כבוד כאילו יש לך תעודת אזרח וותיק בכיס.
    הקבוע לא היה. כנראה הוא בהכל כלול בקושדאסי.
    בין לבין אתה מחפש את המכשיר המהפכני לבדיקת בלמים לאופנועים. גם זה לא היה.
    במקומו היה מכשיר כיוון אורות יעודי לאופנועים (באמא שלכם??) ונדרשתי לטייל לחותמת גומי אחרת האחראית על האורות.

    מספר הערות:
    * דע את מספריך:
    וודא היטב לפני כן היכן ממוקמים מספרי השלדה והמנוע. נקה אותם לפני.
    המהדרין לא מנקים אך באים עם מגבונים ומנגבים באבירות לטסטר שיוכל לראות.
    להביא בנוסף פנס כיס זה כבר אוברקיל. הסטסטר עלול לא לאהוב את כל הנחמדות הזו.
    * סיבוב:
    הקבוע עושה לי סיבוב על הכלי. גם עם אישור הבלמים.
    רבות נאמר בין חכמי האינטרנט על הסוגיה הזו. אני פשוט עוצם עיניים ומקווה שזה כבר יעבור. אפילו מהנהן בחיוך כשהוא חוזר ואומר "וואלה היה לי פעם צוזוקי כזה בדיוק!"
    * אישור בלמים:
    הזמני לא התרגש ממנו, הפעיל את גששי הליזר באגודל ובאצבע וביצע בדיקה דקדקנית של עובי דיסק בנקודות שונות שבו (מה שנקרא וויש)
    גם את המכשיר הזה עברתי בהצלחה.

    להתראות בשנה הבאה

    ביפ ביפ

  2. Nicely written

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם