כשהאופנוע בוגד: דרכו הארוכה והמפותלת של מולי גולן לפתרון בעיית מיתלים

הקדמה: מה אתם יודעים על מולי גולן

הוא בן 62, הוא חשמלאי רכב, והוא יקה. כל כך יקה, כל כך מסודר, כל כך חושב ברור ישר ונקי שסרגל עלול לקבל רגשי נחיתות על ידו.

הוא רוכב אנדורו חזק וקשוח. מחובר לשתי פעימות בלבד. בתחילת הדרך היו אלה יפנים (בעיקר הונדה) בנפחי 250 סמ"ק והחל מ-1987 – על ק.ט.מ דו"פ 250 (SX, EXC). מעולם לא עשה אנדורו עם 4 פעימות.

עד שנת 2000 רכב רק שבילים ומדבר. היה יוצא מתל אביב ברכיבה על שביל הירקון, לטרון, לכיש והלאה למדבר. בצידי הדרך צצו לו גבעות מסולעות והוא היה מביט בהן ואומר לעצמו: "זה כנראה רק לעיזים או אופנועי טריאל". אחר כך חל מהפך והוא עבר להארד-אנדורו.

כל יום שישי, באדיקות דתית ממש, הוא נכנס עם חבורה קבועה לאפיק נחל שילה ועובר אותו לאורכו. 6.2 ק"מ. זו המנה העיקרית בתפריט. אחר כך באים הקינוחים: סינגלים, דוכים, גבעה פה גבעה שם, וגם עצירות קפה עם חבורות רוכבים אחרות. מכל הבא ליד. לא מפספסים אף שישי.

מולי גולן הוא מרוכבי האנדורו הכי ותיקים בארץ. אם נעשה חשבון שהוא רוכב ברצף על אופנועי אנדורו משנת 1980 (עד אז הוא ירד לשטח עם מוטציות כביש שקולפו למעטפת מינימום וצמיגיהן עוצבו לקוביות בעזרת סכין מטבח…) המשמעות היא כמעט 40 שנה של שטח, מתוכן 18 שנה של הארד אנדורו. טכני קשה למהדרין. אך ורק.

שנות ה-70

היסטוריה פרטית. לחצו להגדלה

לפני 4 שנים נקלע מולי לבעיה ולקח לו יותר משנתיים לפתור אותה. עקבתי אחריו בתקופה המדוברת כשהיה נתון בטלטלה עזה. אמרו לו שיעזוב, רמזו לו שהזדקן, סנטו בו שיעבור לרכב שבילים וסינגלים ויעזוב את הטכני. הוא היה במצוקה קשה. כל הזמן הזה עמדתי מן הצד וצפיתי בהתפעמות איך הוא פותר את הבעיה בדרכו הדידקטית שלב אחרי שלב.

עכשיו, משנפתרה הבעיה אני מעלה את הדברים על הכתב. תיעוד. אני חושב שיש בנסיון שעבר מולי גולן ב-4 השנים האחרונות שיעור ולקח עצומים ומרתקים לכולנו, דברים החשובים לכל רוכב בסוגיית החיבור לאופנוע, מה עושים ואיך פועלים כשהאופנוע בוגד בך ובועט בך, ואיך מחזירים אותו ואותך למסלול וזוכים בשלוות הרכיבה מחדש.

עבורי זוהי אופנוענות מזוקקת. ללא סייגים. במיטבה.

ינוקא.

*   *   *

"בשביל ללמוד לרכב הארד אנדורו צריך או 250 ארבע פעימות או 125 דו"פ"

בסוף שנת 1999 נקלע מולי גולן לסוג של הלם תרבות. הוא פגש ביער בן שמן כמה חבר'ה ותיקים שרכב איתם במשך שנים (דני קוגלוביץ', ראובן סביו, ערן סטאריק, יקי אבימור, חיים לושי) שהציעו לו לרדת מהשבילים ולהצטרף אליהם. הוא נדהם. "אני זוכר מהרכיבה הזו את את ערן מעלה ומוריד לי את האופנוע במדרגות סלע עשרות פעמים, מקומות שאני מביט בהם היום ואומר לעצמי: איך לא עברת את זה?! חשבתי אז שאולי זה פשוט יום ראשון שלי בסוג כזה של רכיבה ובהמשך זה יסתדר".

אבל נאדה. אחרי שבועות של כישלון, באחת מההפסקות ברכיבה, ישבו החבר'ה ודיברו ביניהם. הם אמרו שבשביל ללמוד לרכב הארד אנדורו צריך או אופנוע 4 פעימות בנפח 250 סמ"ק או 2 פעימות בנפח 125 סמ"ק. מולי שמע והלך והחליף ל-125 סמ"ק. "אמרתי לעצמי: אתה כנראה על האופנוע הלא נכון". קנה EXC125 מודל 2001 והפסיק לרכב עם החבורה הזו. "הבנתי שהם מעל הרמה שלי ויש לי המון חומר להשלים". עבר לרכב לבד ובמשך חודשים ארוכים כל הרכיבה שלו היתה מורכבת בעיקר מקטעים מסוימים שאותם עשה הלוך חזור. מגיע לאפיק של נחל, מטפס עולה ויורד גבעות. במשך עשור שלם התמיד בכך ושיפר יכולות.

ב-2011 החליט לחזור לנפח 250. רצה לאתגר את עצמו. מיצה את ה-125 וידע שלא יוכל להשתפר איתו יותר. חשש שה-250 יחזיר אותו קצת אחורה, אבל רצה את האתגר. שותפו הוותיק לרכיבה, חיים גלם (36), ניסה להניא אותו מזה: "בשביל מה לך? אנחנו רוכבים יחד ביישור קו וגם נותנים לכל האחרים בראש, למה להחליף?" ענה לו: "יש סטנדרטים עולמיים. 125 זה של ילדים. בוא נהיה קצת בסטנדרט של מבוגרים, שלא לומר סטנדרט של גיבורים". החליפו שניהם ל-250 סמ"ק.

חיים ומולי

נסיגה

ואז התחילה רגרסיה. משהו כאן עבד לא נכון. מאד לא נכון. ה-125 שם אותו במקום נוח ברמת הרכיבה, אבל במשך כשנה וחצי עם ה-250 בעצם רכב לא נכון. רכב עדין מידי והרמה לטעמו ירדה לבינונית עד נמוכה.

"שנה וחצי לקח לי להוציא את ה-125 מהראש. רכבתי על ה-250 כמו על ה-125. תפעלתי אותו בהגיון תפעולי של 125".

מה ההבדל ביניהם?

"עם ה-125 אתה צריך להיות טקטיקן, דוקטור. לבחור את כל האלמנטים בשטח שיסייעו לך לבנות את הקו. אם אתה מתפוצץ על מדרגה עם ה-125 בעוצמות של גז, יש מצב שתיקלע לריבאונד. אתה עלול לקבל פיד-בק שקשה לצפות אותו. האופנוע יתנהג כמו כדור שהוקפץ והוא ינתר אחורה או הצידה ויוציא אותך מהקו שלך.

לעומתו, ה-250 זה אופנוע שמבין אלימות. השלדה והמיתלים של ה-250 דורשים הפעלה החלטית וחזקה, אחרת הם לא יתפקדו נכון. התנגשות חזקה בסלע פועלת לטובתך. ב-125 התוצאה היא ניתור. 

אתה לא יכול לבוא עם 250 לטרסה וכמו ב-125 לבחור את המקום שבו תניח את הגלגל ותתחיל לטפס. אתה צריך להביט מרחוק על הטרסה ולהחליט שברגע שאתה יוצא אליה אתה מתפוצץ עליה ועולה אותה ולא משנה משנה איפה תפגע. אתה מניף את הגלגל הקדמי, מתנגש בה, והופ – אתה למעלה.

"יום אחד באפיק בנגב שהיו בו גם קטעים זורמים וגם קטעים טכניים – הבנתי פתאום איפה אני טועה והשתנתה לי הרכיבה. באחת התחברתי ל-250".

פנצ'רים על בסיס קבוע

ברגע שנפרץ לו המחסום בראש עם ה-250 והתפקוד שלו נהיה יותר קשוח, כוחני ואגרסיבי, התחיל לקבל פנצ'רים. על בסיס קבוע. בכל רכיבה היו צביטות בפנימיות. אז עבר למוס בגלגל הקדמי. מיד אחרי כן גילה שלחץ האויר מאד מאד חשוב לו. לחץ האויר הנדרש לו שיתאם את התחושות והפידבקים שהוא מכיר מהאופנוע וששומרים לו על קו הוא 12 PSI והלחץ של המוס הוא בערך 16-18 PSI. זה לא הסתדר לו בכלל מבחינת הקווים שבהם בחר להסיע את האופנוע.

הציעו לו לבדוק טיוביליס. קנה את הערכה והתקין אותה בצמיג הקדמי. ואכן, עם הטיוביליס היה יכול לחבוט את הגלגל בביטחון בסלעים וגם הפנצ'רים הבודדים שקרו, היו ניתנים לתיקון בקלות עם תולעת. אז עבר להשתמש בו בשני הגלגלים.

"תשמעו, יש לי בעיה באופנוע"

בשנת 2014 החליט לפנק את עצמו וקנה ק.ט.מ 'סיקס דייז' המגיע עם בולמים קדמיים WP4CS.

בדרך כלל במעמד הקניה, מולי מגיע לחנות עם 2 צמיגים ומחליף את המקוריים. הוא רכב שנים עם MC4 של מצלר קדימה והאחורי N12 של מישלין. ב-2014 החליף אופנוע, הרכיב את הצמיגים "שלו" ויצא אל המקום הקבוע שלו – נחל שילה.

"אני רוכב בנחל הזה כבר 30 שנה. הקטע שלנו בו הוא באורך 6.2 ק"מ והוא מחולק ל-11 מקטעים ברמת קושי משתנה ובהם זיפזיף ובולדרים שמחולקים לגדלים שאפשר להגדיר אותם כמילונים, אבטיחים, ודלעות.

החלפתי אופנוע, נכנסתי לנחל המוכר לי היטב, ובמשך כמה רכיבות נדמה שהכל סבבה ואפילו טוב יותר מקודם.

ואז יום אחד משהו השתבש. משהו לא הסתדר לי. אני זוכר שבקטע מס. 4 אמרתי לעצמי: "די, זה לא הגיוני, תבדוק איזה שינוי חל במיתלים". עצרתי את הרכיבה כמה פעמים ושיחקתי עם כיווני המיתלים גם קדימה וגם אחורה, ובדקתי לחץ אויר. כשהגענו לסוף הנחל ביקשתי ממישהו לכוון איתי סאג. ההרגשה היתה כאילו מישהו שינה לי משהו באופנוע ואני לא מבין למה".

עוברים הימים, והמצב לא משתנה לטובה. מולי מרגיש תקוע. התיעצות עם מבינים מגבשת בו את ההבנה שמשהו השתנה לרעה בבולם הקדמי. התחילה להתפתח הרגשה של חוסר נוחות וחוסר חשק לצאת לרכיבה. פחד שיקרה משהו לא טוב. בסינגלים האופנוע בחר קוים משלו וזרק אותו החוצה. היו מקרים שהאופנוע החליט לפנות 90 מעלות מכיוון הנסיעה. "הגעתי למצב שהתנגשתי בעץ! אתה קולט?! – אני רוכב שם 30 שנה ואין שום סיבה שאתנגש בעץ!

בכל פעם שמצאתי את עצמי שוכב על הארץ ומתחיל לאסוף את עצמי, אני קולט רוכבים מהקבוצה זורקים את האופנועים ורצים אלי באמוק כאילו הם בטוחים שאני הולך לאבד את חיי, וכשאני מתפלא מה קרה, הם עונים: "הפעם זה נראה נ-ו-ר-א!" אנחנו קבוצה אורגנית, כולם מכירים את כולם שנים רבות וכולם יודעים בדיוק איך כל אחד מתוכנו רוכב. אמרתי להם: "תשמעו, יש לי בעיה באופנוע".

כך חלפו שנתיים. ב-2016 החליט מולי שלא להחליף אופנוע לחדש מכיוון שהוא מגיע עם אותם מתלים קדמיים ואפילו התחיל בסקירת שוק במטרה לבדוק מותגים אחרים. באותה נקודת זמן פגש בכיר בק.ט.מ שאמר לו: "קנה את האופנוע החדש שלנו. הבעיות נפתרו. אתה תודה לי!"

קנה. ירד לנחל והבין את גודל הטעות. כלום לא השתנה. חיים, שותפו הקבוע לרכיבה שקנה ממנו את האופנוע הקודם, אמר משפט שנחרט לו בראש: "עכשיו אני מבין הכל. עד עכשיו חשבתי שהפכת לזקן ממורמר שבא בטענות לכל העולם חוץ מלעצמו. האופנוע הזה פשוט לא צפוי!!!"

את הבעיה של חיים הם פתרו ע"י החלפת הבולמים ל-WP רגילים איתם ההתנהגות הבלתי צפויה נעלמה. הבעיה של חיים נפתרה, אבל אצל מולי – עדיין לא. הוא לא רצה לקנות בולמי WP רגילים כדי לפתור את הבעיה.

בנקודה זו החליט לחקור את הבעיה לעומק ולמצוא לה פתרון. עד הסוף!

מה רמת הרכיבה שלך? מה הסגנון? באיזה אזורים בארץ אתה רוכב? כשאתה אומר אבנים – לאיזה גודל אתה מתכוון?…

"חיפשתי פתרונות בארץ ובחו"ל. בארץ חיפשתי יבואני בולמים שיוכלו לתת לי פתרונות ושרות. בחרתי ב'אוהלינס'. 'אוהלינס' ידועים כבולמים מצויינים ויש להם נציג בארץ – סוכנות 'ליגל' יבואני דוקאטי. נכנסתי אליהם להתעניין.

עברתי שם תשאול מדוקדק: מה רמת הרכיבה שלך, סגנון הרכיבה, אזורי רכיבה ונא תדייק: כשאתה אומר אבנים – לאיזה גודל אתה מתכוון, והאם הן יציבות או רופפות, ואם זה חול – האם אלו דיונות או חול מוצק, וכן הלאה, איפיון מאד מדויק. על סמך הנתונים שלי, נמסר לי מהיצרן שהוא ממליץ על קפיץ 4.3.

החלפתי כמה קפיצים עד שמצאתי את המתאים לי. כל פעם כזו המשמעות היא לחזור מהרכיבה, לפרק את הבולמים, להחליף קפיצים, לשנות כמויות שמן-בולמים, לכוון כיוונים חיצוניים, לצאת לרכוב ולהבין מה השתנה ואיך זה משפיע. עברתי חבלי לידה לא פשוטים עד שמצאתי את הסט אפ המתאים לי.

היה תהליך ארוך מאד ומתסכל מאד. בסופו של דבר המכלול החיצוני נשאר WP והמחסנית בפנים הוחלפה כולה עם רכיבים של אוהלינס".

קיט אוהלינס. לחצו להגדלה

"השיטה היא לפרק ולפתוח את הבולם, למלא שמן בכמות מסויימת ולסגור, לשים אזיקון על הבולם, לרכב קטע רכיבה ולבדוק את מיקומו, להוסיף שמן או להחסיר, לפתוח ולסגור את בורר הלחץ, ולפתוח ולסגור את בורר הריבאונד". הקפיץ איתו התחיל את הדרך סומן ע"י היצרן כ-4.3. התוצאות לא השביעו את רצונו והוא עבר לקפיץ שמיספורו 4.1. גם זה לא התאים ורק בקפיץ שמוספר ע"י היצרן 3.7 הרגיש שהגיע למקום הנכון.

הרגע המכונן שהוכיח לו שסוף סוף הגיע לסט-אפ הרצוי היה כשירד דרופ והתהפך קדימה! הוא קם על הרגליים שמח ומאושר וצילם את האופנוע ההפוך. למה?

"כי מהתמיכה הטכנית יעצו לי לא לרדת בשום פנים מ-300CC שמן בבולם הקדמי. במהלך הבדיקות כבר הייתי על 250CC, ואז כשהתהפכתי הבנתי שאני חייב לחזור ל-300cc וזה יהיה הסט-אפ המושלם שלי".

"הגלגלים שלך מכדררים"

אבל הסתבר שלמרות השמחה עדיין לא נפתרה הבעיה בשלמותה והיא צצה במקום אחר.

"כשאתה הולך לטפל באלמנט בשטח, אתה מחליט מה תעשה ומשהחלטת – אתה מעביר את העיניים לאלמנט הבא. הנוכחי כבר לא קיים. בראש שלך הוא כבר מאחוריך. הוא מתופעל באופן אוטומטי, אינסטקטיבי. ברגע שמשהו משתבש לך באלמנט שכבר אמור היה להיות פתור – אתה מבין שיש לך בעיה".

מישהו מידידיו צילם וידאו בשטח, והוא הראה את הסרטון לערן סטאריק שמפענח לו שהגלגלים מכדררים ושואל אותו עם איזה לחץ אויר הוא רוכב. כשאמר לו שהוא עם טיוביליס, אמר ערן שלדעתו על מנת לרדת לשורשי הבעיה ולחקר האמת – הבדיקה האמיתית חייבת להיות בלי טיוביליס.

הוריד את הטיוביליס והחזיר את הפנימיות. התופעה הראשונה המידית היתה שבעיות אורטופדיות קבועות מפציעות ישנות הפסיקו להציק לו! בדרך כלל ביום רכיבה היה לוקח עד 6 כדורי אדוויל משככי כאבים בשל בעיית ברכיים כואבות מפציעה ישנה. ביום שהוריד את הטיובליס – כאבי הברכיים נעלמו כלא היו!

זה היה בונוס מפתיע אבל הבעיה עוד לא נפתרה.

"היגוי מלגזה"

לתופעה הבאה איתה נאלץ להתמודד הוא העניק את הכינוי: "היגוי מלגזה". האחורי מתקשה לעקוב אחרי הקדמי ואתה נאלץ לבצע תיקוני היגוי רצופים. תוך כדי רכיבה הבחין שהידיים שלו מפנות את הכידון לימין או לשמאל כשבעצם התקדם בקו ישר קדימה.

אז הבין שהבעיה נובעת מהתנהגות הבולם האחורי. המסקנה היתה שצריך לשדרג אותו גם. בדיקה מול יבואן אוהלינס העלתה שיעבור את התקציב בהרבה אם ירכוש אלמנטים של אוהלינס לשדרוג הבולם האחורי. יקר מידי.

בלית ברירה חיפש פתרון אחר.

הפתרון הגיע מחברה אמריקאית בשם "רייס טק" (RACE TECH). הביא מארה"ב קיט קומפלט לשדרוג הבולם האחורי הכולל קפיץ פרוגרסיבי, שסתום, מחט PDS, ובלון חנקן עם פנימית. פירק את הבולם ונוכח שבשביל לפרק את מחט ה-PDS יש צורך בכלי מיוחד שאין לו. הזמין מחו"ל ובינתיים החליף רק את הקפיץ.

הרכיב וחזר לנחל, ובאחת ירדה עליו שלווה: הכל היה מושלם! היה לו את האופנוע שלו, את מה שרצה ואת מה שחיפש!

התחיל מקצה שיפורים בשטח, כל הביצועים שהיו לו מימי ה-125 חזרו: הוא חזר לרכוב מדויק, שומר על קווים ומטפל באלמנטים בשטח בדיוק כפי שתיכנן. אחד לאחד.

קיט רייס-טק. לחצו להגדלה

"בחור מבוגר, מדבר בלי סוף, ממציא המצאות"

הסתיימו שנתיים מתסכלות ברמה בלתי נסבלת שבשיאן הוא ממש הפריע לחבריו לרכיבה. הנפילות היו איומות והתחיל לחץ קבוצתי. רמזו לו שאולי זה כבר לא לגילו, אמרו שהאופנועים השתנו, נהיו חזקים יותר ומהירים יותר והם כבר לא לוקחים שבויים. גז יותר מידי ולא במקום – וזה עלול להסתיים רע. הבטיח להם שיגיע להחלטה בקרוב, אולי אפילו יעבור לאופנועים נוחים יותר, ממותנים יותר, כמו אקס-רייד או אקסטריינר. סוכם על חלון הזדמנויות שיימשך עם האופנוע הנכחי עד שיתייאש…

עברו חודשים. באחת מהפסקות הקפה הוא ערך ראיון לחברים לרכיבה. שאל אותם מה חשבו עליו בכל התקופה שהתלבט והתחבט בבעיות הבולמים, והם היו כנים איתו לגמרי.

אחד אמר: "לא האמנתי לך בשום מקרה".

שני אמר: "אמרתי לעצמי הבחור מבוגר, מדבר בלי סוף, ממציא המצאות, מספר סיפורים. לא מאמין לו".

שלישי אמר: "חשבתי שאם תפסיק לעשן ותעשה קצת יותר ספורט – הרכיבה שלך תשתפר".

כולם דיברו ברוח זו, וכולם חשבו שבעצם הוא זקן שגמר את הקריירה ובוכה להם על אופנועים לא מתאימים.

וכולם הסכימו שהוא חזר לגמרי לרמת הרכיבה המעולה שלו מימים ימימה.

"הייתי קרוב לכניעה"

"אני חושב שלא ארכב יותר בלי אוהלינס. הם נוסכים בי בטחון עצום שאצליח לתקל בשטח כל מכשול. עצם העובדה שאתה מסתכל על סלע ואומר לעצמך אני עובר אותו – יש לי אוהלינס, אומרת הכל. עם הבולמים המקוריים הייתי מגיע, משתגר למקומות שלא תיכננתי ומוצא את עצמי בפינות שלא רציתי להגיע אליהן. אין מצב להמשיך לרכב ככה. אין אפשרות להתמודד עם זה. אתה פתאום מוצא את עצמך במרחק קצר מול אלמנט שלא מתאים למהירות שלך. זה כמו לנסוע אל מול קיר. כמו כשמצאתי את עצמי מחבק עץ.

הייתי קרוב מאד לכניעה ולהרמת ידיים, אבל לא הצלחתי לשכנע את עצמי שהפסדתי בקרב בגלל הגיל. אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות שבראש אתה רוצה ובגוף אתה מוכן, אין שום תשדורת של חוסר קואורדינציה, שום תשדורת של אי עמידה בקצב, שכל הפעולות הטריוויאליות נעשות כהלכה אבל משהו בתוצאה לא מתגבש. מה שעשיתי לקה בחסר. היה הפרש משמעותי בין מה שדימיינתי ובין מה שציפיתי לבין התוצאה הסופית. עשיתי הכל מדויק ובזמן לפי ניסיון של שנים, אז למה לעזאזל זה לא מצליח?

המסקנה שלי היא שיש כשל בהתאמה של הבולמים הספציפיים הללו לשלדה הזו. גם השילוב בין בולמי ה-4CS למנגנון האחורי – ה-PDS, הוא גרוע מאד. לא מתאימים. אני מניח שמה שאימלל אותי מאמלל רבים וטובים בעולם. יש כאן כשל של מהנדסים".

 

מולי גולן רוכב את נחל שילה: עם מיתלים מדוייקים, האופנוע שומר על קו כמו על כביש

12 תגובות לכשהאופנוע בוגד: דרכו הארוכה והמפותלת של מולי גולן לפתרון בעיית מיתלים

  1. מולי גולן, תמשיך הכי רחוק!! ❤
    ינוקא, כבוד על כתבה מזוקקת ומדייקת!! נגעת…נהנתי מאוד.

    תודה,יישר כוח!
    מיכל

  2. סיפור מעניין
    קצת מתסכל שאדם פרטי צריך להשקיע שנים, סבלנות, עצבים ומי ידע כמה עשרות אלפי שקלים רק כדי לקבל בלימת זעזעים מתאימה

  3. איזה יסורים, לא יותר קל לשרוף את האופנוע הזה ?

  4. בן סגל // 14/09/2018 um 17:56 // הגב

    אחלה מולי שבעולם !!!
    דש מבקעות !

  5. אמיר בנימיני // 14/09/2018 um 20:40 // הגב

    רק למולי יש את הסבלנות והמקצוענות לשינויים אלו.
    כל הכבוד!

  6. ואוו , איזו התמדה . תהנה מהאופנוע.אני בדיוק באותה הדילמה עם נינג'ה 400… הכיוון המקורי שמגיע מהמיפעל (ל בולם האחורי)הוא האידאלי לביצועים, הקשחה של דרגה אחת אידיאלית לנוחות והקשחה נוספת אידאלית לתנוחת רכיבה .

  7. לא חדש… התנהגות הבולמים של ktm היתה ידועה לשמצה מזה 20 שנה… מאז בוא הpds
    זה השתפר משנה לשנה, ויש כאלו שרוכבים כמן נמרים גם עם 4cs, אבל הרוב מקללים

  8. גם אצל האמריקאים…

    Also, speaking of the 4CS forks, I’m an owner of a 2015.5 KTM 250SX-F Factory Edition, and after revalve after revalve, I finally stepped up to the WP Cone Valve and Trax Shock earlier this year. After fighting severe arm pump for two years, trying every supplement known, talking to a priest about getting an exorcism, and being just short of performing my own arm pump surgery on myself, I finally realized it was the forks on this bike that were beating me into submission. Did KTM actually test this stuff before putting it on their bikes? How does suspension that bad actually pass on to production?

  9. כן דורון, קונים ובוכים, אבל קונים….
    יפה, סחיר, עמיד ומאובזר זה מספיק. איך זה באבן, תכל'ס? לא כ"כ חשוב

  10. רציתי לשתף ….
    רוכב על הסקי 125 2016 עם 4cs.
    הרבה זמן לא הבנתי מה הבעיה בכלי אני כבר 8 חודשים רוכב לבד ומנסה להתאים את הבולמים, רק לאחר שבנתי שהבעיה לא תיפתר מעצמה, הלכתי לעומר שחל שהתקין לי קיט del soggio האופנוע מאז מתפקד מדהים , אני כרגע מבין שהאחורי לא מיישר קו עם הקדמי, המדהים הוא שעומר שאל אותי בתחילת התהליך אם האחורי לא בועט בי…כנראה שאחזור אליו לטפל גם באחורי.
    בושה ליצרן כמו WP שמוציא לשוק בולמים כאלה, הייתי מצפה לריקול ותיקון.

  11. משמושון // 18/09/2018 um 5:33 // הגב

    בהחלט בושה שיצרן כזה גדול (הגדול ביותר בתחום השטח למיטב ידעתי) נותן לכזה כשל טכני להתקיים ומתעלם לגמרי מקהל רוכבים ולקוחות לויאלים מבלי להצהיר או למצוא פתרון בדמות ריקול .

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) // 18/09/2018 um 9:45 // הגב

    כל wr או crfx חבוט בן 10, שהחליפו שמן בבולמיו לפני 5 שנים, עושה את נחל שילת בלי הרבה רעש וצילצולים.תכנון נכון של אופנוע, לא מצריך כיווני בולמים ברמה כזו. לדעתי,את האופנועים האוסטרים, מתכננים אלופים עבור אלופים. אבל ממש אלופים.כאלו ברמה העולמית.עובדה, זה מצליח להם בגדול. לכל שאר 99% מהרוכבים, זה פשוט לא עובד תכלס בשטח. בראש של ה 99% האלה, זה עובד מצוין. הם הכי הרבה ביי פאר. גם זו עובדה. מה זה אומר על ה 99% האלה? את זה נשאיר להם להבין. או שלא…

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם