רשימה בנוגע לשינדלר

ארכיון טראגאטש

בחודש יוני לפני כשנה, נפתח במוזיאון האופנועים בהוקנהיים ארכיון "טראגאטש" (על שם היסטוריון האופנועים ד"ר אירווין טראגאטש). אם השם המסובך מוכר לכם, הרי שהאיש כתב בשנת 1977 את "האנציקלופדיה של האופנועים".

ארכיון הכתבים של טראגאטש, שהועבר כפי שהוא להוקנהיים, נפתח שם לבחינת ההיסטוריונים והתגלה בו מסמך מרתק שכתב בשנת 1955, ונשוא המאמר הוא לא פחות מ… אוסקר שינדלר. האיש שניצל את מעמדו במפלגה הנאצית כדי להציל יהודים. במאמר מספר טראגאטש על היכרותו עם שינדלר אחר מזה שכולנו מכירים, שינדלר האופנוען. ויותר מכך, שינדלר רוכב המירוצים!!!

ראוי שוב לציין כי המאמר נכתב הרבה לפני שיצא הספר "ארון שינדלר" ב-1985, עליו ביסס שמונה שנים מאוחר יותר סטיבן ספילברג את הספר "רשימת שינדלר".

רוכב המירוצים אוסקר שינדלר

נו… "רוכב מירוצים" זו הגדרה קצת רחבה מדי לשינדלר. לנו אולי היום טבעי שכמעט כל אחד יכול לקחת אופנוע ולצאת ולהתחרות, אבל אז, בשנות העשרים של המאה הקודמת, מירוצי אופנועים היו נחלתם של מתי מעט, מכורים באמת ובתמים, שהתוודעו לאופנוע והחליטו גם להתחרות אתו. כך שאל יהא הדבר קל בעיניכם.

הדבר גם לא היה קל בעיני ה"Sunday express" הבריטי שהוציא במרץ 1964 גליון שעסק בשינדלר, ולאחרונה אפילו ה-BBC עסק בנושא שינדלר ואף מדברים על סרט בהתהוות על שינדלר האופנוען.

שינדלר האופנוען. 1928

אז מי אתה אוסקר שינדלר שלא הכרנו מעולם? העיסוק שלנו בלוונטין המקומי בנושא שינדלר הוא תמיד בנושא השואה שהמיט עלינו הצורר הנאצי. כאן אנו מגלים פן אחר לחלוטין של האיש שהפך לאגדה כמעט.

וכך מספר טראגאש:

הכרתי את שינדלר מאז ששנינו הלכנו לאותו בית הספר בעיר סביטאבי בצ'כיה. הוא היה בכיתה של אחי הגדול, והיה לו אך ורק תחום עניין אחד שעליו היה מדבר: אופנועים. לא עניין אותו שום דבר אחר. ב-1925 הוא קנה את האופנוע הראשון שלו. זה היה אופנוע איטלקי בשם Galloni, בעל מנוע סינגל בנפח 500 סמ"ק. האופנוע אמנם נראה "מהיר", אבל ממש לא היה כזה וכמובן שאי אפשר היה לחשוב אפילו על להתחרות אתו.

גלוני 500. איתו התחיל שינדלר את קריירת המרוצים 

שינדלר פתר את העניין שלוש שנים מאוחר יותר עת החליף את ה"גאלוני" האיטלקי באופנוע איטלקי אחר וגם עם שם קצת מוכר יותר: מוטו גוצי. באותן שנים ייצרו גוצי דגם ייעודי למירוצים עם מנוע  250 סמ"ק בעל גל זיזים עילי(!) והתנהגות כביש מעולה, כמובן כיאה לאופנוע מירוץ. חיש מהר הפך הגוצי להיות אופנוע החלומות של כל חזיר גז שרוצה להתחרות. החל משנת 1926 בו הוצג האופנוע לראשונה ב-TT של האי מאן, הפך הדגם הזה להיות מנצח קבוע של מירוצים בכל רחבי אירופה, כולל בבריטניה, פולין, הונגריה, גרמניה ועוד. אם יש אופנוע ששם את השם מוטו גוצי על המפה, הרי שזה היה האופנוע הזה.

ועל האופנוע הזה הצליח שינדלר לשים יד ולא בזבז הרבה זמן. מעט לאחר הרכישה כבר התחרה אתו את המירוץ הראשון שלו במסלול "ברנו" המוכר לכולנו (אני מתאר לעצמי שתוואי המסלול השתנה קצת מאז וגם האספלט נסלל פעם או פעמיים מאז ועד ימינו אלה). שינדלר אמנם לא ניצח את המירוץ, אבל הגיע לפודיום כבר במירוץ הראשון בחייו כשהוא כובש את המקום השלישי. אלא שלמעשה, ההישג של שינדלר היה גדול עוד יותר, כיוון שמאחוריו היו גם אופנועי 350 סמ"ק חזקים יותר.

אופנועי מוטו גוצי בתחרות. עם כזה התחרה גם שינדלר

המירוץ השני והאחרון שבו השתתף שינדלר התקיים במסלול "פראדד" בצ'כיה. בניגוד למירוץ הקודם, המירוץ הפעם היה מירוץ בינלאומי בו השתתפו רוכבים מפורסמים מכל רחבי היבשת שאוטוטו תיפול לתוך מלחמה קשה ואכזרית. בקטגוריית ה-250 ציפו הפעם לשינדלר ורוכבי הגוצי חמישה אופנועי DKW גרמניים חזקים ומקוררי המים, כששניים מהם הם קבוצת מפעל רשמית, ושלושה פרטיים (שעל אחד מהם רכב אחד משלנו בשם הורביץ), שני גוצים נוספים ועוד דגמים.

לאורך רוב המירוץ שמר שינדלר על מקום חמישי מכובד מאד יחסית לרשימת הכוכבים שהתארחו במירוץ, ואז החלה דרמה. הנקלמאן על ה-DKW שהוביל את המירוץ, נעצר בישורת האחרונה בלי דלק והחל לדחוף את האופנוע הכבוי כדי לסיים את המירוץ. שינדלר עקף אותו בדרך למקום סנסציוני על הפודיום, רק כדי להיתקע בעצמו כמה מטרים לפני קו הסיום ומבלי יכולת להזיז את האופנוע התקוע. בינתיים ובשניות אלה עקף אותו שוב הנקלמאן שהצליח לדחוף את האופנוע אל המקום השלישי, ורק אז הצליח שינדלר לדחוף את האופנוע שלו אל קו הסיום וסיים רביעי.

וינקלר. רוכב ד.ק.וו שניצח את המרוץ השני של שינדלר

אל המירוצים הבאים כבר שינדלר לא הגיע. כבר אז, כבר אז מירוצים היו יקרים והסכומים הנדרשים להשתתפות במירוצים פשוט לא היו בידיו של שינדלר. כך ירד הגולל על קריירת המירוצים – שנראתה מבטיחה למדי – של אוסקר שינדלר הרוכב.

רשימה ובה שינדלר (משתתפי מרוץ)

מלחמת העולם ואחריה

את המשך העלילה ששמה שינדלר כבר מספרים היסטוריונים אחרים, כמובן. בשנות ה-30 הוא ניסה לפתוח מספר עסקים ולא עשה בהם חיל והם נסגרו. הוא חשב שחבירה למפלגה הנאצית שעלתה אז לשלטון בגרמניה תקדם אותו בחיפוש אחר מיזמים עסקיים חדשים, והציע את עצמו למודיעין הגרמני. 11 שנים לאחר המרוץ השני והאחרון שלו, שנת 1939, הוא הגיע לקרקוב שבפולין בחיפוש אחר הזדמנויות עיסקיות והשתלט על מפעל שייצר כלי אמייל אותם מכר לוורמכט. הביקוש למוצריו היה רב וההצלחה היתה מהירה מאד. בתוך אותה שנה הפך אוסקר שינדלר לתעשיין מצליח ובעל הון. עסקיו שיגשגו ובמסגרת העסקת יהודים (כוח עבודה זול) בבתי החרושת שלו, קיבל אישורים מהכובש הגרמני להחליט את מי יעסיק, איך וכיצד, ובעצם בחצרו הוא היה האוטוריטה הקובעת מי לחיים ומי למוות. ההערכה היא כי עקב שמירתו על גרעין העובדים היהודים שסביבו, חולצו מציפורני הגסטאפו וניצלו חייהם של כ-1,200 יהודים ועל פועלו זה זכה בתואר "חסיד אומות העולם".

האמת שדמותו שנויה במחלוקת. עד היום לא כולם משוכנעים שכל מה שעשה היה מאהבת האנוש ולא מבצע כסף. הרושם שהותיר על כל סביבותיו היה של נהנתן, וסביבו ריחפה הילה של נער שעשועים, תאב בילויים ונואף. הסרט של ספילברג "רשימת שינדלר" עשה עימו חסד וקיבע את הזיכרון הגלובלי ממנו כאדם טוב ונאצל. נשכח מן הלב שהוא היה נאצי והתפרנס מן הצבא הגרמני. הרבה לפני כן נשכחה מן הלב האנקדוטה שהוא היה אופנוען מירוצים.

1950. חוגג עם מועסקיו-ניצוליו

צגיצגמג

צגי

תגחי

צמגמ

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם