דע את הקופיקו

כשאנו רוצים לרכוש מכונית חדשה, כמעט תמיד נבדוק עלות מול תועלת כגון נוחות, צריכת דלק, גודל תא הנוסעים ותא המטען, ומעל הכל המחיר וכמה ערך תאבד המכונית כל שנה. כל השיקולים בקניית מכונית הם לפי ניתוח שכלתני והגיוני כמו כל עסקה שאנו עושים בחיים, למעט… אופנוע?

אין כמעט שום דבר הגיוני באופנוע. הוא מסוכן, יקר לקניה ולאחזקה ועוד. אבל, האופנוע מראש פונה לצד האחר שלנו: לרגשות, לתשוקה, לפנטזיות של הרכיבה אל עבר השקיעה (שלעניות דעתי ממש לא כיף לרכב כשהשמש בעיניים שלך). וכאן נשאלת השאלה, עד כמה ה'קופיקו', אותו רצון עז ובלתי נשלט לרצות אופנוע מסויים הוא זה שמחליט אם תקנה אופנוע כזה או אחר.

האנטר ס. תומפסון כתב לפני כמעט עשרים שנה על הדוקאטי SS900: "ישנם כמה דברים בעולם שאף אחד לא צריך באמת, ואופנוע אדום מבהיק, בעל פרופיל נמוך, "קפה רייסר 900", הוא אחד מהם. אבל אני דווקא רוצה כזה. למעשה, יש אפילו ימים שאני מאמין לחלוטין, שזה הכרחי לקיומי. זאת, מן הסתם, הסיבה שאופנועים כאלו מסוכנים כל כך".

הימים האלו שאתה באמת מרגיש שאותו דגם הוא צורך קיומי אלה הם ימי הקופיקו.

שלא תבינו לא נכון, גם אני כמו 95 אחוז מהרוכבים רכשתי את אופנועיי בגלל הקופיקו למעט אופנוע אחד, אבל האם זה נכון? בעיקר כאשר מדובר באופנוע חדש אשר כל ההחלטה לרכישתו התבססה על רכיבת מבחן של 20 דקות ולעתים רבות גם זה לא קרה. מה קורה אח"כ כאשר התעוררת למחרת וגילית שדוגמנית-העל אליה ערגת בפנטזיות שלך היא לא כזו מושלמת כמו שציפית ועכשיו אתה תקוע איתה? אין כמעט רוכב שלא חווה את ההרגשה הזו לגבי אופנוע מסויים שרכש, ואז נתקל בדילמה של למכור או לתת לאופנוע עוד הזדמנות ולנסות ולהתרגל אליו?

מניסיוני האישי, עשרים דקות עד חצי שעה ברוטו רכיבת מבחן לא מספיקים לי כדי לתהות על קנקנו של האופנוע הנבחן ולהחליט האם הוא מתאים לי או לא. ברכיבה כזו אתה אפילו לא מספיק לצאת מהכרך העירוני אל הכפר. הרבה פעמים גיליתי שתנוחת הרכיבה שנראתה לי בהתחלה ברכיבה עירונית כלא נוחה, דווקא נוחה מאוד ברכיבות בין-עירוניות ובכבישים מפותלים, ואופנועים שלא צדו את עינו של הקופיקו דווקא היו הרבה יותר כיפים ומהנים מאופנועים שכן העירו אותו.

לרוכבים שאין להם בעיה בחשבון הבנק גם אין בעיה להיכנע לקופיקו. מקסימום מחליפים, מה זה אובדן של כמה אלפי שקלים? אבל לרוכבים שכן סופרים כל שקל, הקופיקו עלול לשמש לרועץ ולהם אני ממליץ לבדוק ולנסות לתאם רכיבה ליותר מעשרים דקות ולבדוק טוב טוב את האופנוע. לא סתם חז"ל המליצו לבדוק מה יש בקנקן ולא להסתמך על חיצוניותו.

2 תגובות לדע את הקופיקו

  1. לגמרי…

  2. קניתי דיאר 600, כי במוטו דיברו על "ויצא בוילי מרשים באבן גבירול".
    קניתי קטמ 640 כי אשתי אהבה את ה 400 lc4 שדומה לו.
    קניתי קטמ 530 כי לאדמור מוולצקה עלית יש כזה.
    מכרתי את הדיאר 650 כי פעם נפלתי ממנו לא מבחירתי (אבל באשמתי)
    מכרתי את ה 530 מאותן סיבות.
    את הג'ילרה 50 טריאל קיבלתי במתנה אז לא בדקתי לה בשיניים (או במיסב הסיכות של הטלטל).

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




7 + seventeen =