כשטמבוריני התרסק…

כמו הרבה דברים טובים בחיים שנתגלו בטעות, כמו למשל הריף של sweet child of mine, פמלה אנדרסון או דוד ביטן, גם הבימוטה הראשונה נולדה בטעות לגמרי.

ה-HB1 של בימוטה (Honda Bimota 1) היה האופנוע הראשון אי פעם שנשא בגאווה את הלוגו האלמותי של בימוטה. מסימו טמבוריני האגדי (וה"טה" בשם בימוטה) רכב על ה-CB750 שלו במסלול מיזאנו בספטמבר 1972 והתרסק. בשביל הסבבה שבעניין וכדי שיהיה גם מה לספר לחבר'ה על כוס קיאנטי, הוא גם שבר שלוש צלעות ששלחו אותו למנוחה בת כמה חודשים.

באותם הימים, מנועי הארבע פעימות הצעירים של היפנים הביטו במבט מזלזל על… ובכן, על כל שאר מנועי העולם במירוץ חימוש ומרדף מטורף אחרי הספקים וכח, אבל השלדות של האופנועים המזרחיים היו אעפס, "לא משהו" בלשון המעטה, וזכו לכינוי המזלזל "שלדות ספגטי". למרבה האירוניה, מי שהמנועים שלהם היו "לא משהו" אבל השלדות מצויינות, היו דווקא זוללי הספגטי. ומי זלל ספגטי? טאמבוריני סאן (כן, אני יודע. שקט. ממשיכים).

טמבוריני הבין מה שהבינו כולם למעשה: היפנים יודעים לייצר מנועים מצוינים, אבל שלדות הספגטי והמתלים המעפנים לא ידעו להתמודד עם הכח שיודע לייצר על השילדה מנוע ארבע בשורה כהלכתו וזו מתעוותת תחת עומסי המנוע והפניה. אלא שבניגוד לאחרים שבחרו או מנועים חלשים (ועם אמינות מפוקפקת) והתנהגות כביש טובה, או מנועים חזקים וחרא של שלדות, חשב טמבוריני על משהו אחר: לשלב בין השניים.

ניגש האיטלקי לעבודה כשהתכנון הוא לייצר סביב מנוע ההונדה שילדה שגם תוכל להתמודד עם העומסים שיודע לייצר מנוע ה-CB750, ותייצר התנהגות כביש טובה – "איטלקית" אם תרצו, שלא תשלח את הרוכב שוב לאורטופדית א' בתל השומר. בבנק המטרות נרשמו הורדת משקל מסיבית, הורדת מרכז הכובד, וכמובן, וכמו שיודע כל שחקן פורנו מתחיל, קשיחות קשיחות קשיחות. בלי קשיחות, אין עבודה. טמבוריני בחר לייצר שילדה שסובבת את המנוע ומחוברת אליו, ומשתמשת במנוע כגורם נושא עומס אף הוא. השילדה עצמה יוצרה מצינורות פלדה עבים בחתך טובולרי במבנה "משולשים" קשיח, ועל הדרך, ייצר טמבוריני גם זרוע אחורית חדשה וקשיחה יותר. המתלים הדקיקים מיפן הוחלפו כמובן אף הם בתוצרת איטלקית קשיחה וטובה יותר מבית מרזוקי, ואשר תואמת את יכולות השילדה.

אבל טמבוריני לא עצר. כחלק מהרצון להוריד במשקל ולשפר את התנהגות הכביש, הוחלפו גם חישוקי הפלדה הכבדים בחישוקים מסגסוגת אלומיניום כדי להפחית את המשקל הבלתי מוקפץ (משקל מוקפץ ובלתי מוקפץ, זוכרים? לא?! לכו תגגלו מהר). הבלמים הרכרוכיים מיפן הוחלפו אף הם במערכת בלימה ראויה לשמה מבית ברמבו האיטלקית אף היא, וכדי לעמוד בעומסים החדשים שייאלץ לעמוד בהם המנוע כתוצאה מהתנהגות הכביש הצפויה ואשר תגרום לו לעבוד קשה יותר לפרקי זמן ארוכים יותר, הותקן גם מצנן שמן שלא מופיע על האופנוע המקורי. כמובן שכל התפאורה מסביב נבנתה מחדש לאופנוע החדש כולל מיכל הדלק, פיירינג, מושב ושאר ירקות.

ה-HB1 היה הסנונית הראשונה ואבן הדרך לכל גלגוליה של בימוטה עד ימינו אלה, וניבא למעשה את עתיד החברה. חברה שמייצרת אופנועים בעלי התנהגות כביש למופת, אך אינה מייצרת מנועים ומתבססת הלכה למעשה על רכישת מנועים (בעיקר מימאהה, סוזוקי, ובגלגול האחרון דוקאטי).

רגע…

האופנוע המופיע בתמונות אינו ה-HB1 המקורי שהנדס טמבוריני, אלא הומאז' שיוצר לפני כשנה על החבר'ה מ- Husky Restoration, והנאמן למקור עד לפרט האחרון לאופנוע שייצר טמבוריני בפרץ גאוניות שנבע מעצבים מהולים בשיעמום שבא עם עצמות שבורות. כ-ל מה שאתם רואים על האופנוע, כולל השילדה, חלקי הפלסטיקה, המיכל, המושב וכל השאר, כולם נבנו מאפס על פי המפרט אותו ייצר האיטלקי. אפילו דגמי מתלי המרזוקי ובלמי הברמבו נמצאו, שוחזרו, והותקנו באופנוע. מומלץ להכנס לדף הפרוייקט של החבר'ה מהאסקי רסטוריישן ולטייל בתמונות ובסרטון.

תאווה לעיניים.

3 תגובות לכשטמבוריני התרסק…

  1. החכמתי, מדהים ביופיו

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) // 05/12/2017 um 11:54 // הגב

    מהמם

  3. נבות זקשבסקי // 08/12/2017 um 12:46 // הגב

    כתבה מצוינת.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם