שבת תרבות – עם דוקאטי סופרספורט

כשהוצג הסופרספורט בשנה שעברה, אני מודה שהתאכזבתי. דוקאטי ייצרו באזז של החזרת שם מהעבר ואני קיוויתי שברוח גל הרטרו יהיה זה דגם הפאנטה עם מנוע קירור אוויר ועיצוב מודרני המזכיר את הילת העבר. כשהתגלה לי שזה דגם הסופרספורט עם עיצוב יפני משהו, קיבלתי אותו ברגשות מעורבים ואפילו כתבתי על כך כאן בדו"גיגים. עזבתי את הנושא עד שיום אחד הפציר בי חבר באחת מקבוצות הווטסאפ שאני חייב לרכב עליו, ההמלצה הזו סיקרנה אותי ומיד תיאמתי לי סופ"ש רכיבה עליו כדי לראות הכצעקתה.

אבל לפני שנמשיך, קצת רקע לצעירים מבינינו שלא מכירים את ההיסטוריה של השם. השם סופרספורט או בשמו המקוצר – SS – הופיע לראשונה בדוקאטי אחרי הניצחון באימולה 1972 כאשר זו מינפה את הניצחון להוצאת דגמים סדרתיים ספורטיביים. בתחילה זה היה דגם ה-750 ואח"כ דגם ה-900 שיוצר עד 1982. דגמים אלו היוו את חוד החנית של החברה, המחיר היה  בהתאם, וגם היום אופנועים אלו נמכרים בכמה עשרות אלפי דולרים.

מייסד השושלת

ב-1988 תחת בעלות קג'יבה חזר השם לגלגול נוסף. באותה שנה יצא דגם ה-851 שהיה הסופרבייק של דוקאטי ודגמי ה-F1 בנפח 750 היו כבר בסוף דרכם. כדגם ביניים זול יותר הוציאה דוקאטי את דגם ה-750 ספורט ושנה אחריו את ה-900 שנקרא סופרספורט. שני דגמים אלו היו בעלי מנוע הפאנטה מקורר האוויר עם שלדת מסבך המשולשים שנלקחה מה-F1 ועיצוב דומה. המכלולים היו כמובן משונמכים לעומת דגמי ה-F1 וגם האופנועים היו יותר 'מתורבתים' לכביש, אבל עדיין היו אלו אופנועי ספורט 'קשים מבחינת נוחות' כמיטב המסורת הדוקאטיסטית.

מתקופת שלטון בית קג'יבה

ב-1991 יצא גלגול נוסף של הסופרספורט, בתחילה בנפח 750 סמ"ק ולאחריו הגיע גם האח הגדול בנפח 900 סמ"ק. האופנוע הגיע עם פיירינג מלא או בגרסת חצי פיירינג, שחשפה את שלדת המשולשים של האופנוע. השילוב של פיירינג אדום ושלדה לבנה עשה את שלו ותרם רבות לסקס אפיל של המוצר. גרסת חצי הפיירינג של 92 הייתה לדעתי הגרסה היפה ביותר של סדרת הסופרספורט והדבר התבטא גם באולמות המכירה. הדגם הנ"ל של הסופר ספורט על שלל נפחיו היה הדגם הנמכר ביותר של דוקאטי בשנות התשעים, אפילו יותר מהמונסטר.

חצי פיירינג ושלדה לבנה. הכי יפה!

העיצוב הנ"ל החזיק מעמד עד 99, כשטרבלאנש נכנס לתמונה ועדכן את עיצוב הסופרספורט איתו משך הדגם עד 2007 אז ירד סופית מפס הייצור. במשך כל השנים מ-88 עד 2007 נשא בעול מנוע הפאנטה מקורר האוויר עם שני שסתומים לצילינדר. למי שמכיר זהו מנוע אשר מאופיין במשיכה מסל"ד אפס והמומנט שהוא מייצר גורם לרוכב לחשוב שהסוסים האיטלקיים הרבה יותר חזקים מהיפנים. נדמה לי שהיה זה כפיר לווין בזמנו או שמא פנגס שקרא לזה 'שקר המומנט' באחד ממבחני הדרכים שלהם במוטו ז"ל בתחילת העשור הקודם.

בעיצוב טרבלאנש

טוב, נחזור לענינינו וזמננו. הסופרספורט היום מגיע עם אותו מנוע מנוע מקורר המים כמו של המונסטר 821 רק שעבר הגדלת נפח ל-937 סמ"ק עם עיצוב ספורטיבי שנראה קצת סטנדרטי מהצד אבל עם שיק ופאנץ' איטלקי, במילים אחרות הוא יפה, יפה מאוד. לחיצה על כפתור הסטרטר ומיד בוקע מהאגזוז קול באס עמוק שגורם לך לתהות כיצד הם מצליחים לעבור את תקנות יורו 4, אבל מצד שני אתה מבסוט כי עם סאונד כזה אולי יש עוד תקווה.

את הרכיבה על הסופרספורט התחלתי כאשר מחשב ניהול המנוע נמצא במצב אורבן, עירוני למתקשים, זה מצב בו המערכת מסרסת את המנוע לטובת התניידות עירונית. מהר מאוד עברתיי למצב תיור ואח"כ למצב ספורט, פשוט משום שבמצב אורבן האופנוע מרגיש כאילו הוא זועק ואומר: "אוויר, אוויר, תנו לי אוויר אני לא נושם…".

שתי נקודות בולטות מיד בתחילת הרכיבה ולא לטובה. מושב הסופרספורט, למרות היותו נוח מאוד ומרופד כראוי, מוטה קדימה מדי ועקב כך מצמיד את הרוכב אל מיכל הדלק דבר המתבטא במעיכת אשכים. נקודה שניה, שבולטת לרעה בעיקר ברכיבה איטית או עמידה ברמזור, היא חום המנוע אשר מנותב על ידי הפיירינג ישירות אל ירכי הרוכב. אם הדבר הציק לי מאוד במזג אוויר סתוי אני ממש לא רוצה לחשוב על ההרגשה בימי הקיץ הישראלי. אני מאוד מקווה שדוקאטי יוציאו דגם חצי פיירינג כמו פעם שלא רק שיהיה לדעתי יפה יותר אלא גם יפתור את בעיית ניתוב חום המנוע אל הרוכב.

בשבת יצאנו לטיול סובב דרום שתכנן ידידי מוטי א., ירדנו לים המלח דרך כביש מספר 1 ומשם המשכנו לעצירת נוף וצילום במצוקי דרגות, אח"כ לסדום ערד, כביש המפעלים עד צומת הערבה, מעלה עקרבים, המכתש הגדול והביתה. סיבוב מכובד של כמעט 500 ק"מ של כבישים ונוף מדהים. בכביש המהיר הסופרספורט מאוד נוח וכל זמן שהקצב מהיר בעיית החום מהמנוע לא מטרידה. בעליה לקסטל לפני המנהרה ובירידה אחרי המנהרה הכביש מקורצף ומאוד הופתעתי כיצד הסופרספורט שמר על יציבות ולא הוטרד כלל מהחירוץ על הכביש, והשרה מאד ביטחון מרגיע. בכלל, מאוד כיף לרכב עליו בכבישים מהירים וזורמים. כביש 90 לאורך ים המלח היה תענוג כאילו נסלל בדיוק עבור הסופרספורט.

הפתעה צורמת קצת ציפתה לי בפניות ההדוקות כאשר עלינו למצוקי דרגות. כל מי שרכב על דגמי דוקאטי הישנים מקוררי האוויר יודע שאחת ממעלותיהם היא יכולתם למשוך גם בסל"ד אפס ולא משנה באיזה הילוך אתה, מה שחוסך מהרוכב משחקי הילוכים ושמירת סל"ד מינימום. לא כך עם הסופרספורט. במקרה הנ"ל האופנוע מבהיר לך שעליך לשמור אותו מעל 3,000 סל"ד כדי שיוכל לסחוב, וזה מזכיר אופנועי ספורט יפנים וגם מזכיר לי מדוע לא אהבתי את המונסטר 821. הדבר מחייב את הרוכב לעבודת הילוכים תכופה כדי לשמור את המנוע בסל"ד אופטימלי. שוב אני מודה שזה קצת הפתיע אותי אבל שמחתי על ההכנה הזו במצוקי דרגות מכיוון שעתה ידעתי כיצד עלי לרכב על האופנוע בסדום ערד ובמיוחד במעלה עקרבים.

בסדום ערד עלינו למעלה עד הפניה שמאלה לכיוון כביש המפעלים, 258. מוטי אולי יכעס עלי אבל אני חייב לעשות אאוטינג לכביש הזה. כביש מספר 258 המחבר בין סדום/ערד לכביש היורד מדימונה לצומת הערבה הוא אחד הכבישים היפים בארץ, אספלט איכותי עם נוף עוצר נשימה והכי חשוב – היינו שם לבד. הכביש פשוט היה ריק מרכבים אחרים, תענוג. זהו כביש שבמשך השבוע עוברות בו משאיות אבל בסופ"ש ריק לחלוטין. משם ירדנו חזרה לצומת הערבה לתדלוק שלנו ולאופנועים ולאחר מנוחה קלה רכבנו למעלה עקרבים. הדרך למעלה עקרבים מכביש הערבה כל כך יפה שפשוט הייתי חייב לעצור לצילומים של האופנוע על רקע הנוף. אין מה לעשות, היופי האיטלקי הזה על רקע המדבר פשוט מושלם. הגבות לדים האלו מקנים לאופנוע מעין פרצוף של ינשוף מדברי. כוס חורבות, מישהו?…

לאחר ההכנה במצוקי דרגות כבר ידעתי מה עלי לעשות במעלה עקרבים ושם אכן הכל הלך חלק יותר. משחקים בין ראשון לשני ושמירה על הסל"ד מעל 3000 ואין בעיה. המתלים של ה'סופר' סופגים בנינוחות את האספלט המשובש מתחתם וכל שנשאר לרוכב הוא ליהנות מהנוף והאווירה הקסומה שהכביש הזה משרה. על הדרך פגשנו גם בבועז בר שהצטרף אלינו להמשך הרכיבה ולקפה של צהריים. לאחר מכן עצירת צילום על פסי הרכבת, מכתש גדול וצפונה הביתה.

 *   *   *

בסופו של דבר יצא לנו סיבוב לא קטן אשר איפשר לי לתהות על קנקנו של הסופרספורט. עבור אלו שזוכרים את דגמיו הישנים – תשכחו מזה. הסופרספורט החדש לא מזכיר כלל את דגמי העבר למעט השם וזה אולי יאכזב אתכם. אבל, רוכבי דוקאטי הצעירים שהצטרפו לכוכב האדום בעשור האחרון, לא יבינו כלל על מה אנחנו מדברים, ואליהם הסופרספורט פונה, לדור החדש. הסופרספורט הוא אופנוע שונה לחלוטין באופיו בגלגולו הנוכחי ואם הייתי צריך להשוות אותו למשהו מוכר אזי הייתי משווה אותו להונדה VFR800. לא עוד אופנוע ספורט קשוח לכביש עם מנוע קירור אוויר, אלא ספורט תיור המשלב יכולת ספורטיבית עם נינוחות למרחקים. כנראה שמישהו שם במחלקת השיווק של דוקאטי שם לב לחור שנוצר עם הפסקת ייצורו/שיווקו של ה-VFR לאירופה (נמכר רק בארה"ב עכשיו) מכיוון שהסופר החדש נופל בדיוק לאותה משבצת ולכן כל מה שנותר לי לסכם זה – 'המלך מת, יחי המלך החדש'.

3 תגובות לשבת תרבות – עם דוקאטי סופרספורט

  1. מייק ווהן // 14/11/2017 um 21:58 // הגב

    מת על הכתיבה שלך!
    כל כך נאמן לאמת שלך!

  2. בכביש השומם ההוא תפסו מישהו על 260 קמ"ש. ביגואר. אז שימו לב… לא לגמרי לבד.

  3. החום מנוע בקיץ או יום חם או בפקק זה לא "בקטנה" זה לשבת על תנור.
    ואף מלה על המראות שנמצאות שם לקישוט..

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




eleven − 6 =