מסע עומק חוצה ישראל

מאת: אריק דטל (Israel Moto Advebtures)

הרעיון למסע חוצה ישראל נולד לפני חודשים ארוכים. רצינו (סתיו מזור ואנוכי) לעשות מסע לאורך ולעומק המדינה. עשרות שנים של טיולים ברחבי הארץ זיכו אותנו בידע רב על המקומות האטרקטיביים ביותר בישראל. מאות טיולים רגליים ורכובים גילו לנו כל פעם מחדש כמה יפה חבל הארץ הנקרא מדינת ישראל.

הטבע הישראלי מיוחד בקנה מידה עולמי. איפה עוד אפשר לגלוש סקי ובאותו היום לטבול במעיין קריר כי חם בחוץ, למי עוד יש להציע את המקום הנמוך בעולם בלב מדבר שאין שני לו ביופיו, איפה עוד יש אלמוגים מקסימים בעיר תיירות תוססת, טיולי מדבר עם תשתית של מדינה מתקדמת, חאנים ייחודיים ומלונות מכל קשת הרמות, עיר שנבחרה לאחת מעשר הערים האטרקטיביות בעולם?
ועוד לא דיברנו על המקומות הקדושים וירושלים בכללותה, הארץ המובטחת, ארץ האבות, ארץ התנ"ך, יהדות, נצרות, איסלאם… הכל כאן, אצלנו.

ועכשיו יש גם אופנועי שטח להשכרה! והחזון שלנו  למשוך לישראל תיירות אופנוענים. חזון ציוני ואנחנו מתכוונים לממש אותו!

ישראל היא גן עדן לאופנועים ואופנועי שטח בפרט. מזג האוויר מאפשר רכיבה בכל עונות השנה, שטחי הרכיבה לאופנועי שטח אינסופיים, ותוואי הקרקע מקיף את כל הקשת האתגרית. שבילים פתוחים, סינגלים ביערות, מדבריות מכל הסוגים, מישורים, עליות וירידות, שטחים טכניים בכל הרמות, בוץ ומה לא. תאורטית, ישראל אמורה להיות מוצפת באופנועים. היא לא ממגוון סיבות, העיקרית שבהן היא מחירי הביטוח. אבל זה לדיון אחר. אנחנו נתכנסנו לדבר על הטוב שיש לנו כאן.

טיילנו לא מעט בעולם אבל החלטנו שהשנה, את המסע השנתי, עושים כמו בחו"ל אבל בישראל. מקדישים לכך את הזמן המתאים, התקציב המתאים, מקדימים בהכנות, לוקחים חופש, מכינים את הבית והמשפחה, מתכננים את המסלול, מכינים את האופנועים ומגדילים למקסימום את סיכויי ההצלחה של המסע. זה אומר שהמסלול צריך להיות די סגור מראש ומתוכנן נכון.

פגישה ראשונה עם מפות טופוגרפיות פתוחות התקיימה אי שם בחודש יוני. מאז היו מספר פגישות. הרבה חשיבה. בין לבין מחלקים בינינו משימות שונות. אחד דואג לאישור כניסה לחרמון הצה"לי, אחר דואג לסגור מוביל לאזור מורכב לתנועה (שומרון, בנימין), סוגרים את רכב הליווי ו'קצין מבצעים' מלווה ברכב, חלקי חילוף לדרך ואפילו אופנוע נוסף על רכב הליווי.

ויש את האופנועים עצמם. מכינים את האופנועים למסע ארוך ומתיש: מרכיבים טיוביליס על הגלגלים, תיקי מיכל ופאוצ'ים קטנים על הכידון, עוברים על כל הברגים, מתאימים את גובה הכידון והמושב למידתנו, ולוקחים איתנו כלי עבודה מינימליים אך נחוצים.

הרבה ניסיון הצטבר עם השנים ואלה הרגעים בהם הוא בא לידי ביטוי. אנחנו מתייעצים בינינו, מדברים אינספור פעמים בטלפון ואינספור כפול של תכתובות וואטסאפ, מקטינים למינימום את הסיכוי לתקלה שתשבית את המסע (הרי דבר המסע פורסם באמצעי התקשורת הנקרא והחשוב בעולם – דף הפייסבוק שלנוו אין מצב לכישלון…)

אז רעיון בסיסי למסע יש. ובכל זאת מה עושים בפועל, שאלנו את עצמנו.

ברגע של הברקה החלטנו: ניגע בכל קצוות הארץ לאורך ולרוחב. נתחיל בנקודה הכי צפון מערבית בישראל – ראש הנקרה, נחצה את כל הגליל ונתייצב בנקודה הגבוהה והכי צפון מזרחית בישראל – החרמון. ולא סתם החרמון אלא "החרמון הצה"לי" הנקודה הגבוהה באמת, נחצה את רמת הגולן, עמק הירדן ועמק בית שאן, נטפס לשומרון ובנימין, נתחבר ל(מדבר) יהודה, מצוק ההעתקים והנקודה הנמוכה בעולם – ים המלח, נמשוך מערבה עד מכתש רמון וגבול מצרים, נחצה שוב מזרחה דרך הנחלים הגדולים לערבה וגבול ירדן ונסיים בדגל הדיו הסמלי באילת. וואו. אף פעם לא עשינו משהו אינטנסיבי כל כך.

חישוב מקורב מראה שמדובר על 1,200 ק"מ ואנחנו מתכוונים לעשות הכל בשטח כאשר חלקו המשמעותי שטח טכני לאופנועי שטח. חישוב נוסף של הימים הביא אותנו למסקנה שנזדקק ל 7-8 ימי רכיבה. הרעיון היה לרכב רוב היום ואפילו קשוח, אבל בערב לתפוס כמה שעות מנוחה, לשבת עם בירה ולהירגע.

ידענו שבמהלך המסע נצטרך לבצע טיפול שמנים ופילטרים לאופנועים, להחליף צמיגים, לדאוג לטיפול שוטף בכל סוף יום רכיבה וזה עוד לפני הבלת"מים, וזה אומר שצריך לפנות זמן בערב ועדיף באור יום. אופנוע שטח עובד קשה מאוד ברכיבת אינדורו. האופנוע מטלטל כל הזמן, המכלולים נמצאים בתנועה מתמדת, האופנוע נחבט, מתהפך ומזדעזע, ברגים נפתחים, עפים ויש שחיקה גדולה. אנחנו יודעים את זה ונערכים בהתאם.

מעמיסים את האופנועים והציוד במוצ"ש. מתלבטים אם לישון בבית ולצאת ב-04:00 בבוקר לכיוון ראש הנקרה או לצאת מייד ולנצל את הכבישים הפנויים בלילה. מחליטים לצאת. מגיעים לנהריה ב-02:30 בלילה. לא מתעצלים ופורקים את האופנועים לצילומי רחפן וסטילס בדגל וסמל המדינה היפיפיים בכניסה לנהריה. סביבות 04:00 נכנסים לשק"שים על חוף הים סמוך לראש הנקרה.

שעה וחצי חרופ – והשכמה, הגיע הרגע! מתלבשים, מרכיבים מערכות קשר ויוצאים לדרך בצרחות לתוך הקסדה. שלוש דקות רכיבה וחייל מצלם אותנו במעבר הגבול ראש הנקרה, הנקודה הצפון מערבית בישראל. עכשיו באמת יוצאים לדרך ונכנסים לשטח מזרחה על הרכס שמעל קיבוץ ראש הנקרה ושלומי.

היום הראשון למסע

ידענו שלפנינו מסע ארוך, המרחקים שצריך לכסות כל יום גדולים אז התכנית היתה לבחור שבילים זורמים יחסית ולא לבחון יכולות רכיבה ביום כזה. חולפים מעל שלומי על הרכס שמצפון ונתקלים בסינגלים יפיפיים. לא עומדים בפיתוי וחותכים פנימה. סינגלים מורכבים שדורשים מאמץ. לפרקים נדמה לי שיצאתי לרכיבה עם איילה ולא אופנוען לצידי. סתיו מרחף מעל סלעים ובולדרים ואני מביט אל האדמה לראות אולי פספסתי איזה שביל אספלט שהוא רואה ואני לא…

לאחר שהשקענו כשעה לא מתוכננת ואיבדנו אנרגיה המשכנו מזרחה מעל נחל כזיב בואכה מצפה אבירים. ביקור משפחתי קצר (למי בקהל יש אומץ לא לבקר את חמתו כשהמסלול עובר כמה מאות מטרים מהבית שלה) וממשיכים הלאה בשטח לכיוון הר אדיר וברעם. בדרך פוגשים את ישראל היפה – צעירים בדווים במסע שטח להכרת הארץ לפני גיוס. אנחנו מחליפים ברכות וממשיכים. הלב מתרחב.

שוב מתפתים לסינגלים קשים, שוב איבוד זמן יקר ואנרגיה חסרה, וממשיכים הלאה כי חייבים להגיע עוד היום לנקודה הכי גבוהה, הכי מזרחית והכי צפונית בישראל. מתרעננים בעין עלווה הסמוך לגוש חלב, גולשים מרכס נפתלי אל עמק החולה, חוצים את הירדן ומתחילים את הטיפוס הארוך לחרמון. הפסקה במעיין והמשך תנועה במגמת עליה. שבילים, דרדרת, עין קיניה, קלעת נמרוד, מגיעים לרכבל התחתון ומחכים שיפתחו לנו את השער לעלות לרכבל העליון.

"בוא נעלה דרך מסלולי הסקי" – אומר לי סתיו. "אתה צוחק, נכון?" – אני עונה לו, ולא זוכר אם הספקתי להשלים את השאלה כי סתיו כבר לא לידי ולא מותיר לי שום ברירה פרט לרדוף אחריו. אני עייף וכבר רוצה לסיים את היום. מאיפה הרעיון ההזוי הזה עכשיו??? אבל הטיפוס כבר מתחיל ואני רוכב אל תוך ענני האבק מהדרדרת שסתיו משאיר מאחוריו. לא נורמלי… אולי בעצם עדיף ככה ולא לראות את הזווית ומה צפוי במטרים הבאים.

18:00 – אנחנו עומדים ברכבל העליון של החרמון צופים אל השקיעה. אנחנו לבד ואין מישהו גבוה מאיתנו במדינת ישראל! איזה נוף ואיזה יום נהדר לזכור!

את הדרך מהחרמון למטה אנחנו יורדים עם מנועים מדוממים. כבר אור דמדומים ואנחנו גולשים בשקט על הכביש המתפתל מהחרמון לנווה אטי"ב. מקשיבים לשקט שמופרע רק מרשרוש השרשרת ונהנים מהנוף. מגיעים בחושך. באדיבות עובדי חדר האוכל מספיקים להתפנק בארוחת ערב מעולה.

היום השני למסע

מתעוררים לבוקר קריר. תחזית מזג האוויר מוכרת לנו היטב. "עומס חום כבד עד קיצוני בכל רחבי הארץ". מצוין. כמה שחם יותר בחוץ המעיינות מרגישים קרירים יותר. אנחנו מתחברים אל שביל הגולן סמוך לנמרוד, חולפים על פני ברכת רם היפה ובהמשך רכס החרמונית. הראות מצוינת והנוף של החרמון מדהים. עמק הבכא המפורסם נפרס מתחתינו. כמה יופי וכמה סבל טמונים בתוכו. אנחנו עוצרים לתצפית ומגלים שעצרנו ליד רועה צאן מהכפר מסעדה. רואים אותו מדלג לכיוונינו עם עדר הכבשים והעזים בין הסלעים. הוא בן 74. מספר לנו על הסביבה ומביע דאגה לאחיו הדרוזים שמעבר לגבול.

יפתח וחן שברכב הליווי פוגשים אותנו ב'בית החזית הישראלית'. אלי כהן ביקר כאן כאשר פעל בכיסוי המוסד בסוריה. כמה אומץ והקרבה – אנחנו חושבים לעצמנו ביראת כבוד. מתדלקים בעין זיון וממשיכים דרך הטורבינות ורכס חזקה אל הג'וחדר. הגבול הסורי משמאלנו. הנוף נפלא ורק הכפרים הנטושים ומחנות האוהלים מעבר לגבול מזכירים מה הולך שם בצד השני. אנחנו בשיא החופש נהנים מכל רגע וכמה מאות מטרים מאיתנו נמצאים אנשים שאיבדו את עולמם. מידי פעם אנחנו מאטים למהירות נמוכה ממש, צופים אל תוך סוריה, מרחמים וחושבים כמה טוב שאנחנו בצד הנכון.

טבילה במעיין והמשך תנועה בשטח לכיוון נחל סמך. היום החלטנו להימנע מפיתויים הטומנים בחובם הסתבכויות טכניות פוטנצאליות וכמעט עמדנו במילה. לא ויתרנו על המסלול המתוכנן (שטח בלבד) ובתוך בקעת הירדן כבר נכנסנו לחושך. השביל מטעה מאוד, לעיתים פתוח ומהיר ואז ללא התרעה חריץ רחב מהחורף האחרון שובר את הציר ומאלץ בלימה חזקה. לא אחת אנחנו ממש מחפשים את שביל ההמשך. מרגישים את הידיים והמפרקים. נותרו כ 20 ק"מ עד לשדמות מחולה. נעלה לכביש הבקעה? לא בא בחשבון.

סיימנו יום של 220 ק"מ רובם בשטח. יום רכיבה יוצא דופן באיכותו. בלילה מצטרף אלינו חבר, נמרוד ברגמן, שירכב איתנו ביומיים הקרובים.

היום השלישי למסע

היום המטרה פחות להתקדם דרומה ויותר לתת ביטוי להגדרה "מסע עומק חוצה ישראל". אנחנו יוצאים לתור חבלי ארץ מופלאים ופחות מוכרים.

קמים מוקדם ומבצעים טיפול לפני תנועה לאופנועים. עוברים על ברגים, משמנים שרשראות, בדיקת שמנים, מים, ממלאים דלק. משה רונצקי מ"אקסטרים הרים" חובר אלינו לאחר שירד ברכיבה לבדו מאיתמר אל הבקעה.

יוצאים מהבקעה מערבה אל השומרון. הטיפוס מבקעת הירדן לשומרון מלווה בנופים תנכיים קסומים. מבקרים בחמאם אל מליח (נטוש ושבור), חוצים שדות, כפרים, ומרגישים בחו"ל. בקעת תרצה ומטפסים על רכס כביר לכיוון אלון מורה. הנוף מהר כביר נפלא והמעין למרגלות הישוב מדויק והגיע בדיוק בזמן.

ממשיכים בשטח לכיוון רכס איתמר, מטפסים ממזרח למערב אל החווה של איתמר כהן. התכנון –  הפסקת תה קצרה ולהמשיך בתנועה. תה, לבנה ופיתות תוצרת בית, שיחות על החיים והנה אנחנו מוזמנים להישאר ללילה בחווה ולהשתתף בסבב השמירה בלילה. מסעות כאלה הם רצף אירועים מלא בחוויות. פוגשים אנשים נפלאים ממעגלי עניין מגוונים, מרחיבים אופקים ומרחיבים את הלב.

בחווה המבודדת לכאורה לא פוסק זרם המבקרים. חברים, מתנדבים, חיילים. בסוף היום נשארים כמה חבר'ה בודדים. באזור 22:00 מתקבלת ידיעה על שריפה גדולה במורד הרכס שמטפסת לכיוון החווה. איתמר בעל החווה מעמיס כמה כפות גומי לכיבוי שריפות קופץ על טרקטורון ויוצא. אנחנו מניעים את האופנועים ויוצאים בעקבותיו אל תוך החושך. מגיעים לאזור האש ולעינינו מתגלה הר בוער. וואו. אנחנו ארבעה אנשים באירוע. כל אחד תופס כף גומי ומתחילים לנסות לתחום את האש ולמנוע ממנה להתפשט. תחילה זה נראה כמו מאבק אבוד. מה לכפות גומי האלה אל מול הר בוער ואש מתפשטת עם הרוח. מסתבר שאיתמר הביא איתו גם מפוח שעושה עבודה מצוינת בכיבוי ראשוני של הלהבה ואז דופקים עם כפות הגומי עד לכיבוי מלא של שולי האש. זה עובד אבל כל ההר בוער. אני וסתיו מחליטים לטפס מסביב עם האופנועים ולתחום את האש מלמעלה במטרה למנוע ממנה להתקדם במעלה ההר אל עבר החווה. שמים את כף הגומי לרוחב הכידון ומתחילים לרכב. בקפיצות הכף נופלת, אוספים אותה וחוזר חלילה. אני חונה את האופנוע לצד השביל ורואה את סתיו ממשיך ברכיבה אל תוך השטח לכיוון האש. הכל מלא סלעים ורק הלהבות המתגברות מידי פעם משיח גדול שהן תופסות מאירות בצללים את הסביבה. משוגע הסתיו הזה אני חושב בפעם המי יודע כמה בטיול הזה. "לא נמצא את האופנועים אחר כך" אני צועק לו. "בוא בוא", נדמה לי שזה מה שהוא אמר…

האש חזקה וזורקת גלי חום. יש המון מוקדים. מידי פעם חוטפים מכת חום יוצאת דופן ובורחים לאחור. אני נזכר בלקחי שריפות עליהן קראתי ומידי פעם מסתכל לצדדים ולאחור לוודא שאין אש שסוגרת עלינו מסביב וגם שהאש לא מתקרבת לאופנועים שעכשיו אני בכלל לא בטוח איפה הם בדיוק בתוך החושך. משום מקום מצטרפים אלינו חיילים ואזרחים נוספים. יש כבר כעשרים חבר'ה בסביבה. כולם נחושים ונלחמים באש. זה מצליח. ככה מלהבה ללהבה מכבים הכל והאש נרגעת. מדהים. איזה אירוע.

עולים חזרה לחווה. כבר בערך 01:00. החווה מלאה בחבר'ה מכל האזור שהגיעו לסייע ונמצאים בכוננות. שיתוף ועזרה מרשימים. מתפתחת שיחה. השעה 03:00 ויש לנו עוד שמירה של שעה וחצי כל אחד.

חוויה מתמשכת המסע הזה שלנו.

היום הרביעי למסע

מתעוררים ב-05:30 בחוות איתמר. רוכבים לקפה בחווה סמוכה אצל חבר, רן סגל. לקראת 07:00 אנחנו כבר חזרה בחוות איתמר. הבוקר עושים טיפול החלפת שמנים ופילטרים לאופנועים. רונצקי, "אקסטרים הרים", מגיע לקראת 08:00. אנחנו מתלבשים וגולשים מהשומרון הגבוה חזרה אל בקעת הירדן דרך נחל מעלה אפרים. פוגשים את רכב הליווי בעין פצאל מתרעננים במעין הנהדר ועולים חזרה על רכס חבל בנימין לכיוון דרום.

הנחלים יורדים מהרי בנימין ממערב למזרח כאשר אנחנו נעים דרומה כך שלמעשה אנחנו רוכבים בצורת "סינוס". נכנסים אל עומק הנחל מערבה, חוצים את הערוץ ומסתובבים מזרחה עד הערוץ שאחריו. וכמובן יש את מימד הגובה כך שכל הזמן עולים ויורדים.

לנחלים באזור הזה אין שמות על המפה ובוודאי שאינם מסומנים בסימון שבילים. השטח מאוד טכני. הדרכים אינן מתוחזקות הזרימה בחורפים חורצת חריצים עמוקים שמשנים את פני השטח. אנחנו מחפשים מעקפים ורוכבים רכיבת אינדורו מאוד טכנית, נהנים בטירוף ומתלהבים אחרי כל מעבר מוצלח. רונצקי מנווט נפלא ללא טעויות ואנחנו מתקדמים מצוין.

קראנו באיזה אתר חדשות שהטמפרטורות ירדו… קבלו: "פייק ניוז". מגיעים לחווה של חבר טובלים בבריכה וממשיכים. עולים חזרה מהבקעה אל עבר כוכב השחר שם פוגשים "במפתיע" (עבודה של רונצקי) במעין את כוכב סרטוני הטבע יעקב דולב, גם הוא, בין היתר, מ"אקסטרים הרים". יעקב מפנק אותנו בשולחן פיקניק עמוס בפלאפלים ושתייה. אנחנו אוכלים בשקיקה ועושים עם יעקב קליפ פרסומת ספונטני מדליק.

היום החמישי למסע

יצאנו בבוקר מענתות גלשנו בשבילי בנימין אל עבר מישור אדומים ונכנסנו אל מדבר יהודה. מטפסים להר מונטר, הוא הר העזאזל, בדרכנו למנזר מרסבא היפיפה  ולאחריו מחליטים לחזור אחורה על מנת לא לפספס רכיבה בסינגלים המהפנטים של דרך הסוכר.

מתחילים להרגיש את העייפות המצטברת של הרכיבה. הידיים עייפות ותנוחת האחיזה של שעות רצופות בכידון גורמת לתחושה עמומה בכפות הידיים. מרגישים את המפרקים והברכיים. ברכיבת אינדורו רוב הזמן עומדים על האופנוע, זו תנוחת הרכיבה הנכונה ברוב תנאי השטח. הימים שלנו ארוכים כך שאנחנו מגיעים לקראת החושך (במקרה הטוב) ואז צריך לעבור על הכלים, לחזק ברגים, לנקות פילטרים, לבדוק לחץ אוויר, למלא דלק ולהכין את הציוד למחר. (חשבנו להחליף גם גרביים אבל ויתרנו. סתאאאם, החלפנו. באמת שהחלפנו(.

סיימנו את דרך הסוכר, חלפנו על קיבוץ אלמוג והגברנו קצב בשבילים המהירים של מדבר יהודה. מהירים עד החריץ הבא בקרקע שמפתיע משום מקום וחוצה את השביל. אנחנו רוכבים בדרך כלל צמוד אחד לשני, אחד על 'הקוליס' הימני השני על השמאלי ואז מתחלפים בצד. ככה בטבעיות מבלי לתאם דבר. תקשורת זורמת בלי להחליף מילה. מרגישים את התנועה הבאה על פי שינוי עוצמת המצערת של האופנוע השני, או לפי סדר התיקול של מכשול מתקרב, או חצי סיבוב ראש, או… העיקר שמבינים.

מגיעים למצוקי דרגות אחרי תיקון פנצ'ר שקרה בדיוק בחציית נחל קדרון על הביוב הזורם שבו. פוגשים את רכב הליווי, מתפנקים במים קרים, נהנים מהנוף היפה בעולם ויורדים לטבילה במעיין עין פשחה שעל קו המים של ים המלח. השעה כבר אחרי 16:00 ויש לנו עוד כ-90 ק"מ בשטח של מדבר יהודה. 90 ק"מ בשטח נחשב בדרך כלל יום רכיבת אינדורו מלא ואנחנו כבר אחרי 90 ק"מ, 8 שעות רכיבה וזהו יום הרכיבה החמישי הרצוף. הזמן דוחק. עולים חזרה לרכס וממשיכים בשבילים המהירים אל עבר כפר הנוקדים אליו אנחנו מגיעים באור דמדומים.

כמה חוויות. איזה כיף. הולכים להתארגן למחר.

היום השישי למסע

מתעוררים מוקדם בכפר הנוקדים. חבר, טל סנדרוני, הפתיע והגיע להצטרף אלינו ליום הרכיבה. מבצעים בדיקה כללית לאופנועים, מחזקים מה שצריך, משמנים שרשראות ומנקים פילטר אוויר.

רכיבה על אופנוע בשטח דורשת ריכוז גבוה לכל אורך הדרך. שלא כמו על כביש מרקם השטח משתנה תכופות. כל פעולה של הרוכב צריכה לקחת בחשבון את המשמעות של אותה הפעולה. החלטה על עקיפה של מכשול מימין צריכה להתחשב בהמשך התנועה ובמכשול הבא. כל שניה מתקבלת החלטה על המטרים הבאים. לרשות הרוכב עומד מגוון רחב של תמרונים עם הכלי. אם בנהיגת ג'יפ לנהג אפשרות תמרון של ימינה ושמאלה לרוכב האופנוע קיימות אפשרויות נוספות והן רבות, כך שבמרחק של 10 מטרים אתה יכול לתמרן עם הכידון, להעביר משקל עם הגוף מצד לצד, קדימה ואחורה ואף להניף את האופנוע באוויר כהכנה לתמרון הבא. לעיתים תכופות כל הפעולות הנ"ל מבוצעות במקביל. ריקוד המכונה.

'רצים' על שלוחת קיפון בשביל רע של אבנים חדות ובולטות. חוצים את נחל אשלים סמוך למפעלי אזור התעשייה צפית. כל האזור מלא בשכבה לבנה בריח צורב. זוהי חומצה שנשפכה ממאגר המפעלים אל תוך נחל צפית היפיפה. הזרימה מילאה את ערוץ הנחל עד לגובה 4 מטרים של חומצה רעילה. תהליך הזיהום ממשיך כאשר כעת החומצה מחלחלת אל עומק האדמה, שורשי העצים ומי התהום. כמה חבל.

חוצים את כביש דימונה-סדום וחולפים על המכתש הקטן אל תוך נחל צין וגבי שיש. רכיבה על שבילים מהירים מביאה אותנו אל בקעת אבו-טריפה שם פוגשים שני חברים מעין יהב שהגיעו ללוות ולתמוך בנו חצי יום. איזה כיף. בקעת אבו-טריפה יפיפייה. לאחר כשעה וחצי כולל הפסקה עם החבר'ה נפתח לפנינו מראש מעלה נוח מכתש רמון במלוא הדרו. איזה מחזה!

אי אפשר בלי הפסקה בתצפית כזו ואנחנו כבר קרובים ליעדנו להיום – חאן ארדון של יפתח דבש. בחאן מצפה לנו הפתעה – נרי, אשתו של סתיו יחד עם הבנים כפיר ותמר, הגיעו מעין יהב לקבלת שבת משותפת. שמחה גדולה.

ארוחת ערב וניגשים להחליף צמיגים שחוקים. הולכים לנוח לאחר 160 ק"מ של שטח. מחר מצפה לנו יום רכיבה ארוך וגם (בשאיפה) שחיה במפרץ אילת. התכנית שלנו לסיים את המסע בפסל "דגל הדיו" המפורסם שצוייר בדיו מזדמנת בעת שחרור אילת. זה קרוב ואנחנו מתרגשים.

היום השביעי למסע

עם הזריחה התייצבנו עם האופנועים על שפת מצוק מכתש רמון. מספר דקות של יופי עוצר נשימה ואנחנו גולשים אל תוך המכתש. הנוף מהפנט ובראש מריצים את המסלול. 230 ק"מ של שטח לפנינו וזהו היום האחרון למסע. היום מצטרף אלינו גב הצעיר מעין יהב.

טעויות רוכב קורות בדרך כלל בדיוק ברגעים אלה. רוב התאונות והפציעות לא קורות במעברים טכניים אליהם מתכוננים מראש, אלא דווקא כאשר צוברים בטחון ונכנסים לשאננות או בסוף היום כשכבר נדמה שסיימנו והכל בסדר. דיברנו על זה אתמול בערב, מזכירים אחד לשני לא לתת בגז ולא למשוך אחד את השני, לא להרגיש שסיימנו גם לא קילומטר מדגל הדיו באילת. והיום דווקא מצפים לנו "הנחלים הגדולים" בהם השבילים פתוחים ומהירים, כאלה שמפתים את הרוכב "לרחף" על השביל. יוצאים לדרך.

גולשים אל נחל רמון ומדלגים דרך מפער פיטם דרומה לבארות עודד. מתרעננים במים צלולים מהבאר, מצלמים סרטון וממשיכים. חולפים על פני הר כרכום ומשתלבים בשבילים המהירים של הנחלים הגדולים. מידי פעם מוצאים עצמנו במהירות גבוהה מידי. מישהו משחרר מעט אחיזה במצערת והאחר מבין עניין ומאט. יש יתרון בלרכב צמוד כתף אל כתף בעיקר כי אין אבק לרוכב שמאחור. שותפות לימי רכיבה ארוכים כל כך יוצרת סימביוזה מרשימה. לומדים לשחרר דברים לשותף ולקחת אחריות על דברים 'פתוחים' שנתקלים בהם ודורשים טיפול. קוראים לזה צוות.

מתקרבים לבקעת עובדה, חוברים בשטח אל רכב הליווי שמפנק אותנו בדלק, קולה קרה ומשקה אלוורה בטעם אפרסק, חוצים את הבקעה וגולשים לערבה במורד 'מעלה שחרות'. נשארו כמה עשרות קילומטרים. אפשר לעשות אותם על כביש הערבה, על דרך גבול ירדן או בשטח צמוד למצוקים. כמובן שלא מוותרים לעצמנו. שטח בלבד.

שבילים די מהירים אבל מפתיעים עם חריצים עמוקים. אנחנו נזהרים. בדרך עוד עוצרים לשחייה באגם הנעלם בתמנע והנה הבתים של אילת. נכנסים לעיר מלמעלה, מהשטח. גם בתוך העיר בוחרים לרכב באזורי "שטח" לא סלולים, חצי בצחוק חצי ברצינות, עד דגל הדיו!

המסע של Israel Moto Advebtures התקיים בעידוד ושיתוף "ההתאחדות לספורט מוטורי בישראל" IMSF – Israel Motorsport Federation. אנו מודים להתאחדות ולעומד בראשה עומר שושני על האמון והתמיכה.

"ישראל מוטו אדוונצ'רס", בהנהלת אריק דטל וסתיו מזור, עוסקת בהשכרת אופנועי שטח והובלת טיולים ברחבי ישראל. יצירת קשר באמצעות:
מייל isrmoto1@gmail.com / טל': 058-6250225 / 054-2073025 / www.isrmoto.com / פייסבוק

2 תגובות למסע עומק חוצה ישראל

  1. יוגב קליין // 16/10/2017 um 14:12 // הגב

    כתוב מקסים.
    תמשיכו להוביל את התחום האדיר הזה ותספקו לנו הפתעות מדי שבוע.
    אין עליכם.
    שאפו

  2. לא הבנתי בדיוק אם עושים קבוצה ועושים את המסע הזה ואם אין לי אופנוע אפשר להשכיר ממכם עם מי אפשר לברר?

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם