בקניון הלבן של נחל שגיא

מאת: אריק רצ'בסקי

ליד הקניון הלבן פגשנו אותו, מוקף עשרה רוכבים צעירים אותם לקח לשמורת הנחלים הגדולים לסוף שבוע ארוך.
הוא צולע בקטנה, כראוי לרוכב עם קילומטראז' כזה.
הוא עם שפם קטן, של גברים.
הוא רוכב על אופנוע עם שפם, הונדה CRF 450.
הוא בדיוק חזר והביא דלק לאחד המשתתפים, וגם עזר לו עם הפנצ'ר.
אני מסתכל עליו בהערצה שאינני מבין את פישרה באותו רגע. הוא דוחק בסובבים ללכת לראות את הגבים הגבוהים יותר, במעלה הוואדי, ואני מהרהר אם זאת הסיבה שאני מעריץ אותו, או אולי זו הצליעה הזו שמצטלמת נהדר? לא ברור.
אני בוחן את אוסף הרוכבים הצעירים שמקיפים אותו, רובם יכולים להיות הילדים שלו.
אני מתקדם לעברו ומאזין. הוא מספר לאסף שלפני חודשיים הוביל קבוצה במדבר יהודה, אחרי גשם. מדרון אחד היה חלק כמו מרגרינה, והוא עשה בו שפגט עד שקרע את כל רצועות הברך, למעט אחת, ברעש מעורר חלחלה. "פתאום היה פק חזק – הוא מספר בנינוחות – חודשיים ישבתי בבית עד שהבנתי שאני יכול לרכב גם עם רצועה אחת בברך".
אני מהרהר והופך בדבר, ורק בנסיעה חזרה לפארן, הפאזל מתחיל להיבנות. מן הסתם פעם היה רוכב עם ג'מאעה בגילו, אבל ההוא נפצע, השני פרש, השלישי נסע לאמריקה והרביעי יום אחד אמר שזה הספיק לו ומכר את אופנוע השטח שלו, ככה אני משער, בכל אופן.
אבל לא שוקי. הוא יודע שירכב תמיד, אפילו לבד אם אין ברירה. זה סם החיים שלו. זה סם החיים גם שלנו. ואם נשתמש בז'רגון הצבאי, שוקי מראה לנו ש"אופק השירות", הוא עדיין הרחק מעבר לאופק.

9 תגובות לבקניון הלבן של נחל שגיא

  1. פואד ממשמש את ברכו הפגועה,
    גולל את הכתבה מעלה ומטה, מטה ומעלה
    ומחפש…
    מחפש את הפואנטה.

    • מונוכרומטי.

      מן טיפוס אפרפר דהוי כזה שאפילו האספלט לא מסובב ראש אחריו.
      בימיו הטובים היה מחונן ומפיל מורות רוטטות מהרגליים.
      אז בבצפר למד שהחיים אמורים להיות קלים (לדוגמה כשפתר את בחינות הבגרות תוך כדי הליכה מבלי להתכונן)
      ואז היה לו אופנוע או שניים.
      וגם מורכבות היו לו. ומערכות יחסים לא מורכבות, עם המורכבות.
      ומאז ריסק אופנוע ורכש אחר.
      ומורכבת ריסקה לו ליבידו והתחתנה עם אופנוען אחר.
      ויוקר המחיה התייקר והמשכורת ירדה והשיער (שנשאר) מלבין והכרס תופחת.
      והמונו – ממשיך לרכוב רכיבה אפורה על שני גלגלים אפורים.

      בלילות. כשהוא עוצם עיניים, הוא חולם בחדווה איך הוא הזקן מהמינגווי ומניח טלפיים על דג קטום/זהב עתיר כוחות סוס ומחבק חיבוק דב את השלל. פן יבולע לו מהצבועים.
      אך בניגוד לזקן מהמניגוואי הוא מצליח להציל בחתיכה אחת שלמה ומאז הם רוכבים לזריחה הפילי אבר אפטר.

      כשאיילת השחר תפציע, זו דווקא ציפור ארצישראלית אפורה לא מזוהה תעיר אותו מהחלום.
      הוא יתעורר. ילבש חולצת צווארון אפורה וירגיש צורך להתפרע עם מכנסיים שחמחמות.
      ואז ירכוב לעבודה על שני הגלגלים האפורים עם חיוך.

      פואנטה יא פואד? שו האדיל פואנטה?

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) // 12/05/2017 um 6:39 // הגב

    קסד,
    דבר יפה ומרגש כתבת.
    במקום אחר הבעת חוסר הבנה להתלהבות מפירסיג, אולי יקל עליך להתחבר לזה: "להלכה העולם כבר נהרס. האם שווה לטרוח ולהרסו גם למעשה? אנו והעולם שבו אנו חיים דהינו והלכנו עד שנעלמנו…"
    אפור זה אחלה צבע, בייחוד לשפם.

  3. פואנטה. כן – פואנטה.
    אבל אין.
    בא דֶבָּע אכל אותה.
    חשב זה פולנטה.

    פואד אגב לא מאפיר. הוא מכסיף.

  4. לקסד אין ולו זיק אחד של שיער כסוף.
    הכל אצלו זה או – אין
    או – יש. בחום שטני ספק בלונד מהשמש, או לבן.

    וכעת במעמד המצעד (שרמוטות) הלכתי לצייר לי שפם.

    • קסד כתב את התגובה מבלי לקרוא את זו של פואד. והוא כתב תגובה לאנונימי.
      אמת בפירסום וזה.

  5. אני פה רק להזכיר שזו פעם ראשונה שסך התגובות עולה על הכתבה השלימה יענו סינרגיה יצרתם פה, קסד אל עוואל או פואד אל קסד איך אתם מעדיפים להקרא ??

    • לנוגע באומנות.
      נעשו ניסויים כדוגמת נגן פיל' מאד מצליח בעולם שניגן בסאבוואי ואף אחד כמעט לא הכיר/השליך מטבע.
      ואני תוהה ביני לבין עצמי אם אני מחבב את הפוסט הנ"ל בגלל שאריק כתב אותו, או שהיא פשוט כתבה נחמדה.
      הסיגנון שלה הוא בדיוק החזון של העורך – 10+- שורות, תמונה שתיים …
      ופואנטה P:

      (לא היתה שום כוונה להעיב על הפוסט ואם כך יצא- מתנצל)

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם