הפסל הקינטי של אמיר רדוץ

תמונות: אסף רחמים

בארץ ציון וירושלים

ככל שעוברות השנים וזוחל לו הזמן, הולכות האגדות מצטברות ומתגבבות סביב אמיר רדוץ, המכונאי הירושלמי ממוסך 'רמזור'. בנסיבות פלאיות שבדרך כלל לא מתקיימות אצל מי שמקצועו הוא גם תחביבו, הצליח רדוץ איכשהו לשמר את התשוקה לשני גלגלים ברמה כזו שהוא נעלם מהמוסך לפחות פעמיים בשבוע כדי לרכב. והרי אות וסימן: אם הרמזור סגור – הצוות רוכב. הוא לא מעסיק אצלו מכונאים גרידא אלא פרטנרים לרכיבה.

אמיר רוכב בעיקר בשטח. לצורך סיפוק יצר כיבוש שטחי ציון וירושלים הוא מחזיק במוסך 3 אופנועים מבצירים שונים, ואילו לכביש הוא משתמש בקטנוע ומסתבר שהאופנועים החדשים קצת מעצבנים אותו. די מהר נקלט לי שהברנש הינו בייקופיל בריטי חרוף, ונפשו המיוסרת הסכיתה לקבל את הקידמה רק עד עידן האופנועים היפנים תוצרי שנות השבעים. שם נעצרה לו הסבלנות, וכלפי כל מה שבא אחר כך, חידושי והמצאות המזרח והמערב כאחד, מכונות המחמדים ובריות השעשועים המפונפנות של העולם הטכנולוגי השבע, הוא נוקט בגישה ישירה ובוטה שעיקריה התעלמות אריסטוקרטית ובוז אנין.

מיתוס ה-GN שעומד בסלון רחש באויר כמה שנים עד שהגעתי לחזות בפלא. המקורות שלי שמזינים מלבים ומעצימים את אגדת רדוץ סיפרו שבשנים עברו הוא כבר שיפץ כמה אופנועים ישנים ברמה ייקית ומוקפדת שגובלת בחשש של תביעת אבהות מצד היצרנים המקוריים, אבל הפעם, למרבה הזוועה, ירד מהפסים טוטאל.

בסגנון בריטי

מה שעבר בראש הרדוצי כשבעליו שם את הפרויקט על שולחן במוסך זה בערך מה שעבר בראש של מיקלאנג'לו כשבנה בוותיקן את הפיגומים לציור תקרת הקפלה הסיסטינית. איש עם תמונה עמוסת פרטים בראש שמבקר עובר אורח מזדמן לא יבין ולא ישכיל עד שלא תסתיים. אומן. על שולחן הניתוח במצב של תרדמת עמוקה הושמה גרוטאה בת 20 שזה רבות בשנים לא השמיעה קול נביחה או כיחכוח מאז שבקה חיים לכל חי. חומר הגלם, סוזוקי GN חד צילינדרי בגודל פעוט של 250 סנטים מעוקבים התאים מאד במבנהו הפשוט לאופנת הקפה-רייסר שנולדה בבריטניה בשנות ה-60. "אופנה נהדרת" – דומע לי הרדוץ. חיש קל הוסרו גלגליו ובמקומם הגיעו שני ג'נטים שחורים סופרמוטו שהיו שייכים פעם לק.ט.מ exc530. יונת דואר שוגרה למרחקים ולרגלה מצומדת הזמנה לזוג צמיגים רחבים ובשרניים: 110/70/17 מלפנים, 160/60/17 מאחור. הכנף האחורית עברה ניתוח כריתה פרופורציונלי ע"מ שתוכל לקלוט לתוכה את הצמיג העבה. הזרוע האחורית התאימה לקונספט 'הבריטי הישן' ורק צופתה בניקל, אבל נדרש משחק התאמה עדין וארוך עם דיסקיות מרווח לסדר 'ליין' לשרשרת. הכנף הקדמית הושארה אורגינל.

זו היתה ההתחלה. משאבת הבלם הקדמי שנבחרה היתה שייכת בעבר להונדה CBF250 בעוד שהאחורית הוסרה משלדתו של סוזוקי DR350 שתרם גם את הקליפר. מתאמים הוכנו בעבודת יד. דיסק הבילום הקדמי הוא ברמבו צף של סוזוקי DR BIG והאחורי של KTM שתרם גם את הגג"ש. הרגליות הגיעו מאגף אחר של סוזוקי – GSXR ומתאמי אלומיניום בכירסום ידני קיבעום לשלדה כשהמיקום המקורי מוזח מעט אחורה למען המראה הקפה-רייסרי כמובן. עקב כך עברה גם רגלית ההילוכים ניתוב מעניין ומצאה לה נקודת השקפה חדשה על העולם.

עד כאן אגף הגלגשת ועוברים לפרונט. הפנס הראשי נותן את הטון ומעניק מראה בריטי מכובד ומאחוריו מתנוסס לתפארה רק שעון סיבובי מנוע. המהירות לא נחשבת. הכידון – קליפוני אפטרמרקט של CBR900, המזלג – סוזוקי TU שנידב גם מיכל דלק וכסא. יותר בשביל הלוק הרייסרי ולא בשביל שום מטרה פרקטית צורף לחבורה גם משכך היגוי. על הכידון הולבשו 2 מראות מינימליסטיות וידית נוספת שמדמה מפחת לחץ של אופנוע בריטי ישן אבל למעשה היא משמשת להתנעה חמה. ואם כאן מתעוררת סקרנותכם לברר מה פתאום סוזוקי GN צריך ידית להנעה חמה – סימן שאתם בשלים להסבר אודות שגיון הקרבורטור.

ובכן, האדון רדוץ, איש לא יידע איש לא יבין מדוע, החליט שהוא רוצה על המנוע הזה קרבורטור FCR של קיהין. למי שלא יודע, את הקרבורטור המגודל הזה מוצאים בדרך כלל נח בשלווה על פתח היניקה של הונדה CRF250, ול-GN הפעוט אינו מתאים, אבל לך תבין את המוח הסוער של האומן. רק ההתאמה בין הקרבורטור לסעפת היניקה ארכה 20 שעות עבודה. היות והמקום בשלדה צר היה מהכיל את המאייד היפני הענק ומר רדוץ לא אבה לוותר על החזון, החל פרוייקט הטיית המנוע קדימה כשלצורך כך מותאמות לו בשלדה תושבות חדשות אשר מהנדסי סוזוקי לא שיערון. גם השלדה כורסמה במקצת לפנות מקום לאדון קיהין הגדול ולפיכך נבנו במיוחד משולשי מתכת לחזק את השלדה המופתעת מכל השינויים שהתחוללו בקרבה.

זהו, כמעט גמרנו. 'הגיבנת' הקפה-רייסרית האופיינית שמאחורי המושב הבודד עברה תהליך עיצוב ע"י בניית מסגרת עץ שלתוכה הוכנס חומר בידוד מוקצף ששויף והוקצע בקפידה עד לקבלת הפורמה הרצויה ולבסוף צופתה בפיברגלס. האגזוז נחפר קצת למען קולות ערבים יותר, חלקי אלומיניום עברו ליטוש, ומקצת מחלקי המתכת צופו בניקל. הצביעה המושלמת – 'פייברטק'.

המלאכה הסתיימה תוך כחודשיים-שלושה בלבד וכולה נעשתה במוסך תוך כדי מהלך יום העבודה הרגיל והשוטף כשאמיר חוטף-גונב לו שעה פה שעה שם.

מי מכיר את האיש שבקיר ?

כשהסתיימה המלאכה הונעה המכונה וברוב חסד הוענקה לה פעימת חיים אחת. אמיר הסיע אותה עד קצה הרחוב וחזר. חייב היה לחוש איך היא מתקשרת עם הכביש. פסל מרהיב חצה את תלפיות דרום, חזר למוסך ונדם. זו היתה עת גיחתו לאויר העולם וגם עת מותו. הוא לא נועד לנסיעה אלא לשמש פסל קינטי. על מנת לקבל את פינתו בעולמו של האומן היתה נדרשת קצת סבלנות, ואמיר חיכה. שבועיים אחר כך הגיעה ההזדמנות: הרעיה יצאה לטיול בארצות הברית. חיש הועמסה היצירה על נגרר, נוידה במהירות הביתה, הוכנסה לסלון, התריסים הוגפו ובחסות חוסר ההתנגדות הצפויה הפכה לעובדה מוגמרת. רהיט מרהיטי הבית. שוב לא תצא מכאן לעולם.

קולח לו שיח צהרינו ואני מתעניין בשאר יצירות הרסטורציה. את ההונדה הוק עליו בא מן המוסך כבר ראיתי אבל ידעתי שיש עוד. אמיר מלמל משהו על הונדה CB בנפח 900 סמ"ק או משהו שנשמע דומה. ביקשתי לראות. "אי אפשר" – נד אמיר. שאלתי מדוע.

והנה, בתגובה שומעות אזני סיפור מוזר. בגמר השיפוץ לא נמצא אצל אמיר מקום אחסנה ראוי והאופנוע נדד ואופסן בביתו של חבר יחד עם עוד כמה מבני מינו. באותה תקופה בדיוק בנה החבר החביב בית  גדול ורחב ידיים ובאחד מחדריו אופסנו האופנועים. הכל נראה טוב ויפה עד שהגיעה עת תחשיב הארנונה. ישב החבר למכונת החישוב ונבהל מן המספרים שצצו על הצג. היה הכרח "להקטין את הבית" במקצת כלפי השלטונות האכזריים המוצצים מהאזרח האומלל את לשד כספו. מיד קם החלטי ונמרץ, בנה קיר חדש בבית, והחדר על כל אופנועיו נעלם מאחוריו.

זה היה לפני כ-16 שנה. האוצר טמון עדיין בעובי הקירות. "עד מתי?" – התחננתי בפני אמיר. "בקרוב, בקרוב נעשה משהו" – מילמל. הלכתי משם הביתה, קניתי פטיש 5 קילו ונכנסתי למתיחות. מתי שאמיר קורא לי אנחנו הולכים לבקוע פרץ, לשבור את חומת הזדון, ולשלוף את האופנועים האבודים מתוך הקיר. המשך יבוא.

 

4 תגובות להפסל הקינטי של אמיר רדוץ

  1. סלטים מוכרים

  2. יצירה כזו זה חטא לא לרכב עליה , בחו"ל ה gn250 וגם ה125 הם להיט בקרב אוהבי הקפה רייסרים ויש כמה מהממים ממש עושים חשק לרכב עליהם הנה דוגמא אחת יפה ויש עוד הרבה https://youtu.be/1UA-5rUZwGo

  3. האופנוע שבקיר הוא סיפור פנטסטי!
    (על גבול האגדה)

  4. חוג הפרופסורים // 10/03/2017 um 19:46 // הגב

    ארנונה אהובתי,
    אם אערער עליך, תישלח יד הרשות לכיסי, ותיקח מכספי, ותיתן למשרד עורכי דין ריטיינרי,
    ואיאלץ לממן גם אותו וגם את הרשות, אם לא אזכרכי.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם