כבוד למגזRR

תמונות: שירה אסולין

אם יש דבר שהוא ברור לקוראינו הנאמנים, מחזיקי תפארת הרכיבה, שייפני האספלט הנשגבים, חרגולי הגבעות, חריפי המח, בעלי חוש ההומור המצוין ויפי התואר – למרות שרובם חטייארים ועם קרחות מתקדמות, היא העובדה שאנו אוהבים ומבליטים נשים/בחורות שיודעות לתת בגז.

אלא שנשים אלו בדרך כלל מגיעות כבר לפירקן הדו גלגלי ולגיל שאפשר להתחיל, ועדיין לא יצא לנו למשל לראות בישראל כמעט נערה, בקושי בת 20, שיודעת להשכיב אופנוע למגבלות, מתחרה זו כבר העונה השניה באליפות ישראל בסופרבייק על CBR600RR, ובעונתה הראשונה מביאה קבלות בדמות מקום שני ברוקיס עד 600 ומקום שני ברוקיס הפתוחה.

האמת היא ש"נדלקתי" עליה מהרגע הראשון. עוד בטרם ידעתי מי ומה עומדת מאחורי ההשכבה המטורפת שהעלה מר תומר גלב לפייעעסאבוק הצורר ימח שמו. מאוסף של תמונות, אחת מיד קפצה לי לעין בקיצוניותה, וכשראיתי מי הדמות הענוגה והשברירית העומדת מאחורי הדבר הזה וסיימתי להרים את הלסת בחזרה למקומה הטבעי, נדלק אצלי היצר העיתונאי ממרבצו הישנוני. אז נעים מאד: רבותי, תכירו את ג'וליאן. ג'וליאן, תכירי את רבותי.

מרגע שהגיעה אלי ג'וליאן לראיון השיחה קלחה. כיף לדבר פתאום עם מישהי על רכיבה במסלול. הפעם האחרונה שרכבתי במסלול מירוץ היתה כשג'וליאן היתה בערך בת שנתיים, ולמרות שה"מסלול" הישראלי אינו שווה ערך למסלול מירוצים גדול ו"אמיתי", הרי שכמעט כל האלמנטים של מסלול מירוץ של ממש נמצאים גם בו – גם אם ההקפות קצרות.

השיחה עצמה, מטבעה של שיחה של שני מכורים לתחום מסוים, היתה ארוכה ונגעה בכוחות פיסיקליים ואנכים וצנטריפוגות והיגוי ובלימה וחלוקות משקל והעברות משקל והטיות וכיווני מתלים ולחצי אויר וצמיגים – כל הדברים שכבר שכחתי וכמעט שהעלמתי במכוון מהעולם שלי, והנה שמחתי פתאום להיזכר בהם כשעומדת לפניך דמות כל כך צעירה ומאד כשרונית. או אז פתאום כיף לך להעלות דברים ולהיזכר ולהרעיף עליה את הידע שעוד נותר בך – או מה שאתה זוכר ממנו. וכן, היתה לה לג'וליאן גם תאונה אחת גדולה במסלול ודיברנו גם עליה, אבל בסופה הכל יצא בסדר. כך שהשמטתי גם את החלק הזה מהראיון כאן – כמו הרבה דברים אחרים, והבאתי רק קטעים נבחרים מהשיחה. אכזר הוא טבעו של ראיון במרחבי ה-WWW.

את מתחילה עכשיו את העונה השניה שלך, אבל אותי מעניין עוד הרבה קודם. איך בחורה צעירה, עם תחילת ה"קריירה" הדו גלגלית שלה, מגיעה למירוצי אופנועים? שהרי את גם בחורה – לא נפוץ, גם צעירה מאד, ואת הולכת וקונה אופנוע ספורט – שצריך בכלל אומץ לרכוב חזק על אופנוע כזה, ומתחילה להתחרות במירוצים? מאיפה זה בא?

זה משהו שרציתי לעשות כבר הרבה שנים, פשוט לא ידעתי איפה אני מתחילה. ואז ראיתי בפייסבוק שבחור בשם אלי חן מקיים הדרכות במסלול. הגעתי אצלו להדרכה עם ה-CBR500 שלי, והבנתי שזה ה-מקום לרכוב בו. הכי סטרילי, וששם אני יכולה להוציא מהאופנוע וממני את כל מה שאני יכולה מבלי לחשוב שאולי יקפוץ לי ילד או אוטו לגלגלים.

איך הגעת בכלל לאופנועים? זה משהו שהיה בבית?

לא. (צוחקת) הייתי מעריצה של גיא מרטין מגיל 10 כבר כי אבא שלי היה רואה את התכניות שלו. תמיד היה לנו ספורט אתגרי בבית מכל מיני סוגים, אבל לא אופנועים. דרך גיא מרטין התוודענו גם ל-TT ולאופנועים ואז בא לי על אופנוע ואבא שלי זרם אתי וקנה לי בגיל 17 CBR125. אחרי חצי שנה כבר הוצאתי רשיון גדול יותר וקניתי את ה-CBR500 שאתי עד היום, ובגיל 21 אוציא רשיון בלתי מוגבל ואז נראה.

אם כבר הזכרת אותו, בואי נדבר טיפה על אבא שלך.

אני יודע שאם עכשיו הבת או הבן שלי רוצים אופנוע, לא הייתי נותן להם. אבא שלך עומד מאחורייך גם במירוצים ותומך ודוחף, ואת בכלל בת יחידה…

אבא שלי הוא הכל בשבילי. בלעדיו לא הייתי כלום. הוא הכח התומך והמניע רק בגלל שהוא כל כך רוצה שיהיה לי טוב ושאני אהנה ממה שאני עושה, והוא גם סומך עלי שאעשה הכל בשיקול דעת. אני מצידי מנסה להיות אחראית, ולמשל ביום יום אני נוסעת בכלל ברכב מהעבודה כדי לא להסתכן בתאונה, ויוצאת עם האופנוע רק לטיולי סופ"ש עם קבוצה וחברים. אגב, עכשיו גם אמא שלי רוכבת.

באמת?

כן. על ה-CBR125 שהיה לי. ואבא שלי גם קנה חליפה, והתחיל לרכוב קצת במסלול על האופנוע שלי.

בואי נגיע למסלול.

את מאד רזה. ואני לא מציין את זה דווקא מצד המשקל, אלא מהצד של מסת שריר. איך את מסתדרת במירוץ שלם עם כל הכוחות והעומסים שפועלים לך על הגוף? את מחזיקה מירוץ שלם?

עכשיו כבר כן. מירוץ הוא 15 הקפות ובאימונים אני עושה 20 הקפות רצופות.

בקצב מירוץ? כדי לבנות סיבולת?

כן. באימונים לפעמים באיזור ההקפה ה-15 אני יכולה כבר להתעייף ועם כיווצי שרירים בעיקר בחלק העליון של הזרועות. אז אני מורידה קצת קצב או יורדת לנוח. אבל במירוצים אני לא מרגישה כלום במהלך המירוץ ואין לי שום בעיה להחזיק מירוץ שלם.

כי האדרנלין…

כן…

רכבת קצת עם סליקס, ועכשיו חזרת לצמיגים הספורטיביים. כמה ההבדל הזה מורגש לך?

ההבדל ענק. ממש גדול. כי כשאתה רוכב עם סליקס זה כאילו לא משנה כמה מאוחר אתה בולם או כמה נמוך אתה יורד, הצמיג מחזיק ואתה מתרכז רק ברכיבה עצמה ובזמנים. אתה לא חושב על ליפול או החלקות של האחורי. אתה פשוט בולם מאוחר, משכיב, פותח גז הכי חזק שאתה יכול וזהו. ועם צמיגי כביש – לא משנה כמה הם ספורטיביים, הרכיבה עכשיו יותר מאתגרת וצריך כל הזמן לשים לב לצמיגים ולהרגיש אותם.

רכבת כבר על אופנועים עם בקרות כמו בקרת החלקה ואנטי ווילי, או מצמד מחליק?

לא

אוקיי, את חייבת את זה ואני מבטיח לך קיצוץ בזמני ההקפה.

סבבה. באופנוע הבא.

את בחורה. כאילו, אם לא שמת לב עד היום. יש התייחסות מיוחדת של החבר'ה בפיטס כי את בחורה? הם מנסים לפחות להיות טיפה ג'נטלמנים?

לא ואני גם לא מחפשת את זה. אבא שלי צמוד אלי כל הזמן ורובם בכלל חושבים שהוא החבר שלי כי הוא נראה צעיר, אז לא ממש מתקרבים. פעם אפילו מישהו שאל אותו משהו ואמר לו "אשתך…" כשהוא מכוון אלי. אז לא, לא ממש מתקרבים. אבל באמת, יש לי את אבא שלי, וזה ספורט אינדיבידואלי וכל אחד מתרכז במסלול עם החבר'ה שלו וזה טבעי ובסדר גמור.

ועל המסלול?

כאן זה כבר מעט אחרת. בעיקר מרוכבים שמגיעים בהתחלה וזה לא נראה להם שבחורה עוקפת אותם או מהירה מהם וזה כנראה פוגע להם באגו. ואז הם מתחילים בכל מיני התנהגויות שיכולות להיות מסוכנות ולא נותנים לי לדוגמא לעקוף עם כל מיני חסימות משונות. בשלב הזה אני פשוט מאטה את הקצב – למשל מורידה גז בישורת ונותנת להם להיעלם כדי לרכוב בשקט. הבעיה היא שאני בדרך כלל מגיעה אליהם שוב (צוחקת) ואז שוב צריכה לתת להם ספייס.

ומה את עושה במירוץ?

במירוץ זה לא מעניין אותי. אני פשוט עוקפת אותם ומתרחקת קדימה.

עוד דבר שמעניין אותי אצלך הוא תנוחת הרכיבה המושלמת שלך. את לא נמוכה, יש לך רגליים ארוכות, ואת מוציאה את הברך המון מהאופנוע. מאיפה הבאת את הסגנון הזה? הרי זה לא משהו טבעי שבא לך כשאתה עולה על אופנוע.

האמת היא שזה קרה במקרה. בהדרכה עם אלי הייתי עם חליפה חדשה ונורא רציתי להגיע עם הברך והוצאתי אותה באמת המון החוצה כדי לגעת עם הברך, וזה הפך להיות סגנון הרכיבה שלי. היום למשל כשהסליידר נוגע בכביש, אני מכניסה את הברך פנימה וממשיכה להשכיב. בהדרכה, אלי היה אומר "כמו בלרינה", ו…
אלי היה אומר "כמו בלרינה"? אלי חן? האיש שליד התמונה שלו במילון אבן שושן יש ערך "לא בלרינה"?

צחוק יפה יש לה לג'וליאן.

די, אל תהיה רע.

לדף הפייסבוק של ג'וליאן.

8 תגובות לכבוד למגזRR

  1. אני בדרך כלל ידוע כאדם מפרגן נורא, אבל הנימה בה היא עונה לך עמיר נורא מתנשאת.
    אני מקווה שיום אחד היא תעלה כל המסלול בחו"ל ויורידו לה קצת את האוויר, לטוב ולרע.

  2. אבישי, אתה מקנא.
    עמיר – כתבה יפהפיה ומפרגנת. חבל רק שבפאנל שתומך מאידך בשוביניזם פרימיטיבי (דוגמית החודש)
    ג'וליאן – שאפו. את נציגה נהדרת

  3. רגינה ביקטשב // 09/02/2017 um 10:47 // הגב

    חברה שלי אלופה!
    ה-חלום יתגשם בקרוב ואצטרף גם ונגיע ביחד לדלתון ואולי אפילו נגיע למירוץ יחד 😉
    בחורה מדהימה ויפייפיה ביופייה!
    ואדון אבישי ,גם אם נראה לך שבתגובות שלה היא מתנשאת , חח יש לה ממה ללא ספק!
    אוהבת אותך תפוזינה שלי 🙂

  4. קודם כל כותרת. צריכה להיות "כבוד למגדRR"
    שנית ממתי מגיע למישהי/ו פרס על עצם העובדה שהיא/ו רוכבת?
    אז הסנופלייק רוכבת (ושומו שמיים! אפילו רוכבת טוב) בו פא'ניק הו!
    כאילו רוכב במסלול שנעקף ע"י רוכב אחר אומר לעצמו "אה זה בסדר הוא גבר. יותר ממני. שיואו פריחת החמציצים בשוליים מאממת!"
    אבל אם זו נקבה אז "וואלק אני מתאבד עכשיו על האמאמא שלה!" ?

    ומה הקטע של בקרות אחיזה ווילי? זה תקני? איפה תמי?
    או שמא זה חלק משילוב הנשים בכוחות הלוחמים?

    ושיהיה ברור המעמדות האתנוגראפים והסוציואקונומים שלי רק חולמים בלילה שהמעמדות האתנוגרפים והסוציואקונומים שלהם פוגשים את המעמדות שלה.

    (יאללה כוננות ספיגה….)

  5. תענוג של ממש לראות את הדבר הזה , אבישי אני לא חושב שזה מגיע ממקום מתנשא אלה מחוסר ניסיון ובגלל שהמסלול בארץ הוא לא באמת מסלול כדת וכדין ואולי חלק מהרוכבים יכולים להגיע למגבלות שלהם בו אבל ללא ספק לא למגבלות הציוד מכאן ההבחנה שלה שעל סליקס לא צריך לדאוג לצמיגים בכלל , וזה נכון ביקור במסלול בחול ישנה לה את הדיעה הזו כי גם מרקז ורוסי דואגים לצמיגים מי אנחנו שלא נעשה כך , נכון שצריך המון צניעות כדי לרכב על כלי ספורטיבי אבל צניעות מגיעה בדרך כלל עם הגיל והביטחון והיא עדיין צעירה מאוד , בקיצור אני מפרגן עד הסוף ומתעלם מהדברים האלו הגיל והניסיון יעשו את שלהם כולנו היינו צעירים וגם קצת שחצנים זה בסדר

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) // 09/02/2017 um 12:54 // הגב

    אבישי, ממש ממש לא. "מתנשא" זה הכי רחוק ממנה. מילה שלי.
    להיפך.הילדה באה עם צימאון לשמוע, לא להשמיע.
    אנחנו כבר יודעים שאין אינטונציות בטקסט. סמוך עלי שהיא מאד רחוקה מלהתנשא.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) // 09/02/2017 um 12:56 // הגב

    לחדווה.
    קצת התבלבלת בין דו"גיגים לדו"גרי – שם נמצאת דוגמית החודש. כמו הרבה דברים אחרים שלא יופיעו כאן.

  8. שיואו,לא ידעתי עד עכשיו,אני בהלם כתיבה.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




19 + 13 =